| 3/2008
מה הערבים חושבים על המצב - זווית שונה במקצת...
"בסופו של דבר בשביל להיות ח"כ ערבי לא צריך יותר מידי, מספיק להחתים את כל החמולה ואת החברים שלהם, ואז לנאום נגד הכיבוש הציוני, ואני אותו דבר כמו טיבי או בשארה – זה קל", אומר עלי זחאלקה, מנהל בית הספר הדמוקרטי בכפר קרע.
זחאלקה, 55, נשוי ואב לחמש בנות, פרסם במהלך המלחמה האחרונה בלבנון מספר מאמרים בעיתונות, בהם קרא לציבור הערבי לבחור צד,והצהיר כי חברי הכנסת הערבים אינם מייצגים אותו ואת רובו הגדול של המגזר הערבי. את מירב חייו הקדיש זחאלקה לחינוך, הוא ניהל בעברו את בית הספר בתל שבע שבסמוך לבאר שבע, וכיום משמש כמנהלו של בית הדמוקרטי שבכפרו. כחלק מתפקידו, מסביר זחאלקה, הוא משתדל להנחיל לדור הצעיר ערכים דמוקרטיים שחלק חשוב בהם הוא להיות אזרח, "אנו אזרחים של מדינת ישראל אם נרצה ואם לא, ואת זה עלינו לקבל", אומר זחאלקה בראיון שנערך באינטרנט בשבוע שעבר "ביתי האמצעית בדיוק סיימה ללמוד במרכז הבין תחומי בהרצלייה", ממשיך זחאלקה את השיחה מביתו, "ועכשיו החלה לעבוד כיועצת השקעות בבנק בכפר. אנחנו הערבים כציבור, טובים בלקחת ולדרוש עוד, אך כשזה מגיע ללתת, והכוונה היא בתור אזרחים, אנחנו לפתע מזדהים עם כל ערבי קיצוני במזרח התיכון, ופה הטעות, את זה יש לשנות", אומר בהחלטיות ניכרת.
איך לדעתך נוצר מצב שקולך כה שונה במגזר הערבי?
"זה בדיוק העניין, קולי אינו שונה כלל, ונכון לעכשיו אני מייצג את רובו הגדול של הציבור הערבי. בעייתי היא אחרת וקראתי לה בכתבה שכתבתי בתקופת המלחמה - 'שתיקת הכבשים', וזהו גם הדבר העיקרי עליו אני כועס בציבור הערבי, השתיקה". מסביר זחאלקה בהתלהבות מורגשת, "לציבור הערבי במדינת ישראל נוח לשתוק והוא פשוט אינו מודע לנזק העצום שזה גורם לו. הכתבות שכתבתי הן מעין זעקה עצמית כנגד הציבור ממנו אני מגיע, כנגד הניסיון להחזיק את המקל משני צדדיו. אנחנו חייבים להחליט באיזה צד אנו עומדים, אם כאזרחי מדינת ישראל ואם כפלסטינאים המחכים לשחרור המדינה. במידה ובחרנו להיות אזרחי מדינת ישראל ואנו נהנים מהטבותיה, נוכל לדרוש שוויון והכרה מלאה בזכויותינו, רק אם ננהג ככל האזרחים או לכל הפחות נשב בשקט ונשתוק".
איך הגיבה סביבתך לכתבות שפרסמת בתקופת המלחמה? האם הביעו הזדהות עם תוכנן?
"התגובה בציבור הערבי הייתה אוהדת ביותר, קיבלתי פניות רבות ורובם ככולן היו תומכות. היו אף שפנו והציעו לי לרוץ לכנסת אבל זה לא בשבילי". אומר ומחייך לעצמו, "דבר מעניין מאוד לאחר פרסום הכתבות היה שהתקשורת היהודית התעניינה מאוד ופנתה אליי לתגובות נוספות, ואילו בתקשורת הערבית התעלמו מהדבר כמעט לחלוטין. השתיקה הזו שוב, היא החולי המרכזי בחברה הערבית ואותה צריך להוקיע".
לאור התבטאויותיו של ח"כ עאזמי בשארה בגנות ישראל הוגשה תביעה להסרת חסינותו אך בג"צ החליט להשאירה ולאפשר לו להתמודד לכנסת ה – 16, האם לדעתך היה הדבר נכון?
"אינני מסכים נחרצות עם דעותיהן של עאזמי, בשארה, טיבי וחבר מרעיהם, אך חופש הביטוי הוא דבר חשוב ביותר ולכן אני מחזק את החלטת בג"צ בנושא. חופש הביטוי לדעתי, הוא זה שמפריד בין מדינת ישראל למדינות ערב, ועל הציבור הערבי להעריך את זה ולא לפגוע בו". מסביר, "אני קורא לאותם חבריי כנסת לדמיין אותם קוראים קריאות גנאי כנגד הממשל בסוריה או במצריים, היו תולים אותם מהביצים", אומר זחאלקה וצוחק. "אני קורא לכל אותם חברי כנסת שכל כך טובים בהתלהמות כנגד המדינה, ליצור לובי למען עובדי מועצה ערביים, שלא קיבלו את שכרם כבר קרוב לחצי שנה במועצות השונות. אצל היהודים אם יקום שר ויקרא קריאות דומות כנגד הערבים ישר יקומו כנגדו ציבור גדול ואילו אצלנו אף אחד לא משמיע את קולו". אומר זחאלקה, וסופק את ידיו באוויר.
בניגוד למצופה, בעיקר בעקבות התבטאויותיו על דפי העיתונות בתקופת המלחמה, לזחאלקה בטן מלאה כלפי התקשורת היהודית דווקא, שנותנת לחברי הכנסת הקיצונים את מירב זמן המסך. "בתוכנית רדיו שבה התעמתי מול חבר הכנסת טיבי", הוא אומר, "נאלצתי להידחף פעם אחר פעם על מנת להשמיע את קולי, וזאת מאחר ודעותיי אינן קיצוניות ופחות מעניינות במונחים של רייטינג", מסכם בעצבות קלה ומסמן לאב הבית, שנכנס כל כמה דקות לבדוק אם המנהל זקוק למשהו, למזוג שתייה לכוסות הפלסטיק הריקות. "כבר מאוחר ואין מי שיכין לנו קפה עכשיו", הוא מוסיף
במידה וראלב מג'אדלה יתמנה לשר הערבי הראשון במדינה האם לדעתך יחול איזשהו שינוי? או שזהו מעין תרגיל פוליטי חסר שיניים?
"זהו תרגיל פוליטי ללא כל צל של ספק. ואף יותר מכך, לי לא כל כך נוח מכניסתו של מג'אדלה לכנסת, מאחר וח"כ אופיר פינס התפטר בגלל דבריו של ח"כ איווט ליברמן נגד הערבים, ובמקומו מגיע חבר כנסת ערבי?!"
כמו כן, איך אתה רואה את כך שהוא יהיה זה שיעצב את חגיגות ה- 60 למדינה בתור שר התרבות והמדע?
"לא חשבתי על כך, אך לדעתי זה מצוין שהוא יהיה זה שיהיה האחראי על צביון חגיגות שנות ה – 60 למדינה. אני חושב שאולי סוף כל סוף תהיה נגיעה בפן הרב תרבותי שיש למדינה להציע על המיעוטים השונים שגרים בה".
איזה לקחים לדעתך ראוי לציבור הערבי להפיק מהמלחמה האחרונה?
"דרכו של הציבור הערבי חייבת להשתנות ויחד עם זאת תשתנה גם המנהיגות הערבית הנוכחית. אנו כרגע נוקטים בגישה דו פרצופית, מנסים לאכול את העוגה משני הצדדים באותו הזמן. לא יכול להיות שבזמן המלחמה אזרח ישראלי קורא להפסדה של מדינת ישראל, אם זו דעתו שיקום ויעזוב באותו הרגע". אומר זחאלקה בכעס בלתי מוסתר, "לצורך העניין, בשנת 2001 ליברמן קרא להעביר את הגבול עם הפלסטינים מאחורי העיירה אום אל פאחם, רק אז קמה זעקה שהם רוצים להיות חלק ממדינת ישראל. זו בדיוק הבעיה שלנו, נורא נוח לנו ליהנות מהזכויות של המדינה אך עדיין קשה לנו להזדהות איתה, ואנו נתפסים בעיננו ובעיני ערבי מדינות ערב כמשת"פים. דבר זה כמובן גם מרחיק אותנו מהציבור היהודי שרואה בנו אויבי המדינה. בקיצור זו דרך ללא מוצא". הייאוש ניכר בפניו של זחאלקה והוא מוסיף ואומר, "בחברה הערבית אין מנהיגות אמיתית, הכול חלטורות. ח"כ עאזמי בשארה יודע להפציץ במילים לועזיות של חצי מטר וישר הוא מייצג של המגזר. התקשורת היהודית היא זו שטיפחה אותו, אצלנו הוא לא צמח", מסכם בהחלטיות.
ולקחים ספציפיים יותר?
"אנחנו הערבים, כחברה במדינת ישראל, כל הזמן דורשים ולא בודקים מה אנחנו צריכים לעשות, ומה הן בעצם חובותינו כאזרחים", מתמצת זחאלקה את בעיית המגזר הערבי לדעתו ומוסיף דוגמא אקטואלית איתה הוא עוסק בימים אלו, "החברה ערבית כיום, לא מוכנה שהנוער ילך ויתרום שנה לשנת שירות, אף על פי שאותה שנה נתרמת במגזר הערבי, ולילדים שזקוקים לעזרה הזו. ולמה לזה קורה? מכיוון שאותה שנת שירות נתפסת כשירות בצה"ל", מתרעם זחאלקה
האם כאיש חינוך אתה מנסה ליישם את דעותיך בבית הספר אותו אתה מנהל?
"בוודאי. כיום כמנהלו של ביה"ס הדמוקרטי בכפר קרע, אני משתדל להכניס כמה שיותר תכנים למערכת הלימודים שעוסקים בכבוד האדם. יש לנו פרלמנט בית ספרי בו חברים הורים, מורים ותלמידים, ושם רשאי כל אחד ואחד להביע את דעתו בנושאים שקשורים לבית הספר. אני מוצא בבית הספר כר נוח ונכון לדעותיי, וכאזרח מדינת ישראל אני מנסה להקנות לתלמידים כלים דמוקרטיים להבנה נכונה של החיים במדינה כיום". זחאלקה נשען לאחרו על כיסאו ומביט בסיפוק על ממלכתו הקטנה, "אחת מהבעיות העיקריות של החברה הערבית באופן כללי היא שהיא אינה חברה דמוקרטית אלא פטריארכאלית המבוססת על קשרים משפחתיים ולא על שוויון הזדמנויות. פה, בבית הספר, יש סיכוי להחדיר את הערכים החשובים הללו שבסופו של דבר גם יעצבו את זהותנו כאזרחים במדינת ישראל", אומר בסיפוק רב.
איך לדעתך יכולה המדינה לשפר את הדו קיום וההבנה המשותפת של שני הצדדים?
"התשובה היא הכלכלה. הקצאת יותר משאבים לחברה הערבית ועל ידי כך שילובם של יותר ויותר צעירים בשוק העבודה. גב כלכלי, שאומר רמת חיים גבוהה, מחזק את הדמוקרטיה והאזרחות, ולא נותן לקיצוניים לקנות להם נתח בחברה". אומר זחאלקה, ונראה שגם בנושא זה יש לו הרבה מה להגיד. "למדינת ישראל אין כרגע חזון לגבי המגזר הערבי, ממסד עם חזון צריך לחפש מקור כלשהו שייתן אלטרנטיבה לקיצונים, ואילו אני לא קיבלתי שום פנייה בנושא מאף גורם ממסדי".
זחאלקה צוחק ואומר, " ההקבלה הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה היא המחזה 'מחכים לגודו' של סמואל בקט, אנחנו הציבור הערבי, עומדים ומחכים למשהו שיקרה, ושום דבר לא קורה.."
| |
| כינוי:
הקמל לאיטו בן: 44 ICQ: 1   |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
