עצרנו בפאב דרכים. היה חשוך והאוויר היה מלא עשן ואבק שהדגישו את קרני האור הבודדות שהזדחלו פנימה מצהריי היום שבחוץ.
בפנים היו רק ברמן, וגבר בשנות הארבעים לחייו שישב על הבר, לובש ג'ינס וחולצת פלנל משובצת בגוונים חומים אדומים, עם כובע מצחייה שמסתיר שיער דליל ומאפיר . הנחתי שהמשאית הענקית שבחוץ שלו, אחרת איך הגיע לכזה חור באמצע שום מקום?
הוא העיף כלפינו מבט מלגלג וחשף קלות את שיניו כשנכנסנו, וחוץ מזה לא מצא יותר עניין בשום דבר חוץ מכוס הוויסקי שהתמלאה כל פעם בהרמת אצבע עצלה.
מישהו ביוטיוב דיבר על זה שמידע פעם כשיש לו רעיון קטן, קצה של סיפור, מחשבה של שלוש שורות, הוא פשוט כותב אותו, גם אם אין בזה שום היגיון. ואחכ לפעמים הוא חוזר לזה לקורא ומוצא את הסיפור האמיתי שבזה.
את אימצתי את זה לפני איזה שלושה שבועות.
זה נורא כיף ונחמד, הייתי חייבת לחלוק.