Vita

- "להתפשטות של הריקבון הכללי באומה אין סימן מובהק יותר מן העובדה שתושביה אינם קנאים לטובת ארצם" סר ריצ'ארד סטיל.

- "בזמן שישנה מדינה, לא יכול להיות חופש. כשיהיה חופש, לא תהיה מדינה" ולדימיר אילץ' לנין.

כל בני האדם נולדו שווים; זו הנחת היסוד של הדמוקרטיה ובמידה רבה של צדק: איננו שווים ביכולות, ברצונות, במטרות ובעוד דברים רבים, ההופכים את החברה לכה מגוונת, אולם אנו שווים בכך שלכולנו יש זכויות בסיסיות הנגזרות מהיותנו ברואי האל[1]. על בסיס הקביעה הזו קמה והתפתחה תנועה אינטלקטואלית נרחבת, בת יותר ממאה, המעוניינת לא רק בהעלמת שוני בין זכויות אלא גם בין קבוצות.

"פועלי כל העולם- התאחדו!"

התנועה האינטלקטואלית הזו, שמצאה את מקומה בתנועות סוציאליות/אנרכיסטיות למיניהן, רואה במדינת הלאום כגורם הרסני המפריע בדרך להגשמתה של אוטופיה כלל עולמית, בה שלום ושיווין ישררו.

ומדוע שמדינת הלאום לא תועמד למשפט? מלחמת העולם הראשונה נוצרה משום אינטרסים כוחניים ורשת בריתות סבוכות של המעצמות ומלחמת העולם השנייה הונעה על ידי טירוף גזעני-לאומני שהפך את האומה, את ה"גזע", לסיבות בשבילן בני אדם יקריבו או יוקרבו. כך גם ניתן למנות אין ספור מלחמות אחרות שערבו אינטרסים כאלה ואחרים של מדינות, החל בסכסוכי גבול וכלה בשמירת אינטרסים כלכלים כאלו ואחרים. ולבסוף מדינת הלאום מעודדת תפיסות של "עליונות ונחיתות" בה חברים בקבוצה אחת מאמינים שהם עליונים יותר על פני חבורה אחרת, כשלתפיסה זו יכולות להיות משמעויות קטלניות כדוגמת כיבוש, רצח עם וקולוניאליזם אכזרי במיוחד.

לנוכח כל האשמות האלה באה אותה תנועה אנטי לאומית ודורשת "הלאה המדינה! חסל סדר הלאום!" ומגישה במקום המצב הגיאופוליטי הרב-לאומי הנוכחי, מצב חדש נטול לאום ומאוחד שיתפרק לקהילות קטנות והולכות שיבטיחו דמוקרטיה ישירה. עם רעיון הדמוקרטיה הישירה דרך קהילה אני עוד יכול להזדהות, אך לא עם החזון האנטי-לאומי שמציג בפניי חזון לא פרקטי ומאיים אף יותר.

אחידות, כפייה והתכחשות

הסוציולוגיה מלמדת אותנו שככל שהחברה בה הפרט שותף היא גדולה יותר, כך הוא חש פחות ופחות חשוב ונבלע בתוכה. בשביל לשמור על איזה קיום עצמאי, על הפרט ליצור מעגלי שייכות הולכים וגדלים. במעגלי השייכות הקטנים האדם מרגיש בטוח, חש יציבות ובעזרת תחושות אלו הוא יכול להתפתח ולחבור למעגלים גדולים יותר.

אולם חשבו מה יקרה אם את אותו פרט נזרוק למנגנון שחיסל את מעגלי השייכות הקטנים יותר ומעמיד אותו כפרט אחד בין כמה מיליארדים. ניתן לטעון שהוא עדיין יחזיק במעגלי שייכות קטנים- הרחוב שלו, היישוב שלו, הקהילה האזורית שלו וכו'. אם תשימו לב, הטיעון הזה הוא שווה ערך למעגל הלאומי: אדם קודם חש שהוא שותף לגורלם של תושבי עירו, לאחר מכן של אומתו ואז של העולם. בשני המקרים יש כאן מדרג.

מה מבטיח לנו שקבוצה קהילתית אחת לא תחוש עליונות על אחרת? הרי גם אם נכניס לעצמנו לראש של כל האנושות מאוחדת והיא משפחה אחת, בני אדם קודם כל ידאגו למעגלי השייכות הקטנים יותר שלהם. סימפטיה מלאה בין קהילה אזורית בסקוטלנד וקהילה בניגריה אינה אפשרית משום שבשביל הפרטים בשתי הקהילות מעגל השייכות הקטן יותר הוא המשפחה הקרובה יותר בעוד ששאר האנושות היא דודנים רחוקים.

נוסף לכך קרוב לוודאי שקבוצות לאומיות שונות לא יסכימו פשוט להתפוגג באוויר בשביל חזון שלא מציע הרבה חוץ ממבנה גלובאלי שימיר לאום בשותפות אזורית. אחת הקבוצות הידועות בחוסר מוכנותה להיעלם ממפת ההיסטוריה בשביל להיות חלק מגוף מדיני גדול יותר היא- אנחנו. כבר יותר מאלפיים שנים שהיהודים תקועים כעצם בגרון בשביל כל מי שחולם להטמיע לאומים לקבוצה גדולה יותר. סירבנו להצטרף לחזון ההלנסטי, להיכנע לזה הרומאי או להתבולל בתקופת הגלות.

מציאותן של קהילות לאומיות שלא יסרבו להימחק תעמיד מחסום בפני השלטון ותאיים על חזונו מפני שלבני אדם יש נטייה לשוב למעגלי שייכות מצומצמים וחזקים יותר. אנחנו יכולים להיות אופטימיים ולומר שהוא ינסה לשדל אותם או להרחיק אותם מהחברה הכללית, או להתבונן במה שבדרך כלל עשו שלטונות מהפכנים למתנגדים ולצפות למפעלי כפייה והשמדה כדוגמת מה שביצעו הסינים בטיבט.

החזון האנטי לאומי סובל מסוג של הכחשה עצמית: הוא מאמין שהוא מציע מבנה פחות אלים מהמצב הגיאו-פוליטי הנוכחי, על אף שהוא בעצם לא משנה דבר וממיר לאומים בקבוצות אינטרסים אזוריות. אני יכול להציע את אותו חזון גלובאלי כשהבסיס הוא שיתוף פעולה בין מדינות לאום שמבנה השלטון שלהן יהיה דמוקרטיה ייצוגית או ישירה, בהתאם לרצון התושבים.

מונופול על כוח

החזון האנטי-לאומי הוא בסופו של דבר לא יותר מחלום שלא משנה הרבה, גם אם הוא מציג עצמו כמהפכני. כאן ארצה גם להעיר שכל אותם טיעונים בדבר כך שמדינות גורמות מלחמות מפספס עובדה אחת חשובה- בדרך כלל רק מדינות יכולות לנהל מלחמות. הטיעון "מדינות גורמות למלחמות" שווה לטענה "רופאים מביאים לריפוי". בשני המקרים לגופים או הפרטים ישנו מונופול על האמצעים בשביל ביצוע המעשה ולכן סביר להניח שבמהלך ההיסטוריה רוב אותם מעשים יבוצעו על ידם.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו.