קיימת איזו תחושה אצל אנשי מדע למיניהם, או לחילופין סוגדי מדע המתעניינים בו אך לא מבינים אותו, שהם: א' נמצאים במערכת לוגית טובה יותר מזו הדתית ו-ב' יש להם אמרה בנוגע ל"האם יש אלוהים".
ראשית, הגיע הזמן להכיר בכך שהמתודה המדעית – כמו כל מערכת היקש לוגית אחרת – מכילה אקסיומות. שתי האקסיומות המרכזיות הן: נכונות האינדוקציה, כלומר אם אפיל תפוח שלוש פעמים גם בפעם הרביעית הוא ייפול, ושסיבתיות קיימת, כלומר אם מצב ב' בא אחרי מצב א' מספר כלשהו של פעמים (אינדוקציה) הרי שקיים קשר סיבתי ביניהם.
האם ניתן להוכיחן? אמפירית ולוגית אנו מסתמכים על מוח וחושים אשר אינם אובייקטיבים (צבעים, ראיית תבניות) ואשר אנו מניחים שאינם עושים טעויות או מציגים "תדמית" של המציאות. הבעיה היא – שהם כן. בגללם מלכתחילה אנו מאמינים באינדוקציה ובסיבתיות, אשר מהווים לא פחות מ"הוקוס פוקוס" של המחשבה. ואין בעובדה שהאמונות האלה בעלות ערך מעשי כהוכחה לנכונותן, על אף שגם ברעיון הזה לבטח מסתתרת איזו אמונה תפלה מעבר פרימיטיבי יותר.
שנית, הבה ונבהיר זאת אחת ולתמיד: קיום יישות אלוהית היא אקסיומה ואם תרצו – החזקה שבהן. לא ניתן להדבירה באמצעות החושים או לוגיקה, מפני שהיא נוגעת למטאפיזי ולישות אשר, מהגדרתה, לאינטלקט האנושי אין הבנה בנוגע אליה. האל, הסיבתיות והאינדוקציה כולם נמצאים באותה סירה ולכן גם הדת והמדע.
הדבר מביא אותנו להבנה שהמדע, כמו גם הדת, הם שניהם גוונים של שקר. הם אינם מבוססי אמיתות חקוקות בסלע, אלא חלק מרשת הקורים אשר התודעה האנושית פורשת על פני המציאות. היש בכך גנאי? לא ויש פה אף ברכה: אם יסכימו סוף-סוף המדע והדת להפסיק את הוויכוח המפגר שלהם על "מי אמיתי יותר", יוכלו ביחד להתעסק בחשוב באמת והוא טיפוח החיה "אדם". המדע והדת שניהם נוגעים לתחומים שונים וחשובים של הקיום האנושי ואם ישכילו לשתף פעולה נוכל לצעוד עוד צעד בדרך לעילוי האדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה