בין הדברים שהיהדות הביאה לעולמנו הקט, נמצאת גם התפיסה של הזמן כקו בעל התחלה וסוף; אנו, שלא כמו פגאנים כאלה ואחרים, רואים את ההיסטוריה האנושית כמתקדמת מנקודת התחלה מסוימת- בריאת העולם ומסתיימת בנקודה אחרת- ביאת משיח. אולם גם אם ההיסטוריה היא קו, הרי שיש לה נטייה להיות נוסטלגית וכל כמה זמן להעלות מן הקבר אירועים ישנים, להכניס לתוכם שחקנים חדשים ולראות כיצד המצב מסתיים. והניגון החוזר הזה הוא שאפיין יותר מכול את שנת ה'תשס"ט המסתיימת.
תותחי הזכויות יורים שוב
הניגון הראשון שהצטלצל מקוריאה לאיראן, ממצרים לוושינגטון, מגרונו של השוטה בבית הלבן ומגרונם של אי אילו גורמים בשמאל הישראלי, הוא אותו ניגון שהתנגן באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, ברמת דיוק כמעט מדהימה-
הממשל הנאצי הצדיק את ההתחמשות של גרמניה, את הכניסה לאזור הריין ואת הדרישה לעקור את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה בזכויות לאומיות היסטוריות וכתגובה לעוול הנוראי שנעשה לגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הסכמי וורסאי, שהיוו ענישה של התוקפן הגרמני, הפכו לפתע לפשע ביצעה אירופה כנגד האומה הגרמנית וכל שהיטלר ביקש הוא לתקן את המעוות.
על אותם הטיעונים מתנהלת כיום איראן- זו זכותה לפתח כורים גרעיניים והמערב בכלל וישראל בפרט הם הגורמים המסוכנים לעולם. על אף שהם חתומים על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ובכך עליהם להיות פתוחים לחלוטין לפקחי סבא"א, הם מעלימים מידע בצורה שיטתית ומושכים זמן על ידי אי-אילו הצעות מטופשות כדי שעד שממשל אובמה יבין שאין הוא מנהל דיאלוג, טהרן תסיים את המונולוג הגרעיני שלה.
צ'מברליין השחור
ובעוד מתנהל לו ממשל המזכיר את גרמניה הנאצית ולו רק באסטרטגיה המדינית שלו, בראש מעצמת העל היחידה עומד ברק חוסיין אובמה וממשל יוני במיוחד שמתכחש למציאות בכל מאודו ואינו מוכן להכיר בעובדה שעם חיוכים וסיסמאות נבובות ניתן לכבוש את משרת הנשיא, לא את העולם.
הדבר מתבטא בהתנהלותו המדינית מאז כניסתו לתפקיד בינואר: בעלות ברית כגון הודו, ישראל ונסיכויות המפרץ הוא מרחיק בשביל להתקרב לאויביה האידיאולוגים של ארה"ב ואת לשונו דחף כה עמוק לאחוריי העולם המוסלמי עד שאולי כדאי שיוסיפו לתואר "נשיא ארה"ב" גם "דובר ארגון המדינות האסלאמיות". הוא בוחר במקום במאבק, במקום לעשות שימוש חכם בכוח האמריקאי בשביל להמשיך את הישגי קודמו ולתקן את הבעיות שיצר, להתנצל בפני כל העולם על מה שארה"ב עשתה ולבקש ממש יפה מאי אילו מדינות סוררות כדוגמת צפון קוריאה לחזור ולהתנהג יפה.
התפיסה הפציפיסטית החלשה הזו, שאינה מוכנה להכיר באלימות ובאכזריות דבר הכרחי בשביל יציבות העולם, מציבה את אובמה כתף אל כתף עם צ'מברליין ומהווה תמרור אזהרה שאם אנחנו לא נתייחס אליו, היסטוריונים יצביעו עליו ויתהו כיצד לא התייחסנו (אם עד אז תיוותר תרבות שתוכל בכלל לשמר את ההיסטוריונים).
צ'-כ-ו-ס-ל-ו-ב-ק-י-ה
שמעון פרס, בנאומו בכנס הארגונים היהודיים הראשים ב95', טען "העבר מעניין אותי כשלגי דאשתקד... אין לך טעות גדולה יותר מהלימוד מן ההיסטוריה". אין זה מפתיע שדווקא מר פרס, מדמויות המפתח של אוטופית השלום, טען את הדברים. כי הרי אם באמת עם ישראל היה יושב ולומד את ההיסטוריה הלא רחוקה, היה רואה שתווי נגינתה של צ'כוסלובקיה ב1938 תואמים באופן כה נאה את של ישראל-
צ'כוסלובקיה הייתה דמוקרטיה יציבה בעלת משק כלכלי פורח וכוח צבאי חזק ובלב סדרת בריתות צבאיות שקישרו בין מזרח למערב. לנוכח נתונים כאלה, כל ניסיון גרמני לכבוש את צ'כוסלובקיה בכוח היה שווה ערך להתאבדות. אין צורך להסביר בשלב זה את הדמיון הרב בין הרפובליקה הצ'כו-סלובקית דאז ובינינו.
מה אם כן היטלר היה יכול לעשות בשביל להפיל את צ'כוסלובקיה על ברכיה? ובכן בחבל הסודטים, חבל ארץ שהיווה קו ביצורים איתן לרפובליקה והיה נכס אסטרטגי לה, ישב מיעוט גרמני שעם עליית הנאצים לשלטון נהפך ממיעוט המעוניין בשוויון זכויות לגיס חמישי הקורא בגלוי לתלישת החבל מצ'כוסלובקיה. היטלר השתמש באותו מיעוט בשביל לנגח את הרפובליקה: התקשורת הגרמנית והאירופית העלילה עלילות על הכיבוש המרושע והעוול הנגרם למיעוט הגרמני, היטלר הבטיח שחבל הסודטים היא דרישתו הטריטוריאלית האחרונה ושבכלל גרמניה אינה מעוניינת בעוד צ'כים.
צ'כוסלובקיה כמובן סירבה להתאבד והכינה את כוחותיה להילחם בגרמניה אם זו תנסה לבצע צעד תוקפני כנגדה. ההתכוננות המלחמתית והדיבורים עוררו מחדש אצל ראשי ממשלת בריטניה וצרפת פחדים מפני פריצתה של מלחמת עולם נוספת ויצאו להסביר לצ'כים ולסלובקים למה תבוא להם רק ברכה מוויתור על שטח אסטרטגי ושבכל מקרה המעצמות האירופאיות יערבו לביטחונה. צ'כוסלובקיה בכל זאת סירבה ולכן צרפת ובריטניה חתמו על הסכם מינכן עם גרמניה ללא השתתפות נציג מהרפובליקה וכפו עליה לוותר על חבל הסודטים. השאר כבר ידוע: באביב 1939 כבשה גרמניה את צ'כוסלובקיה המוחלשת שללא הנכס האסטרטגי שנלקח ממנה עמדה עירומה אל מול דיוויזיות הוורמאכט.
והנה אותו הדבר בדיוק חוזר על עצמו כאן בארצנו הקטנה- מיעוט בחבלי ארץ אסטרטגים מעוניין להינתק ממדינת האם, התקשורת העולמית מעלילה עלילות על שליטתנו באותם חבלים ומדינות המערב שאינן מעוניינות במלחמה לוחצות על ישראל לוותר על חבלי מולדת בשביל ערבויות בין-לאומיות כאלו ואחרות שאינן שוות את הנייר עליהן ייכתבו.
הדבר היחיד שעוד מבדיל בינינו ובין המקרה הצ'כוסלובקי הוא שמדינתנו שלנו ישנם אנשים שלוחצים על ממשלתם לוותר על חבלי מולדת ואף לפעמים מספקים לתקשורת העולמית עלילות דם תוצרת כחול לבן.
נתניהו התקפל? כמה מפתיע
הניגון האחרון שחזר על עצמו בצורה כה צורמת היא הפתעתם של רבים שנתניהו נהפך במהירות הבזק מ"ימין" ל"מרכז-ימין" ואם אובמה ימשיך ללחוץ קרוב לוודאי יהפוך ל"מרכז" כשמי יודע אילו וויתורים הוא יביא עלינו הפעם.
אני באופן אישי ציפיתי שזה מה שיקרה ולכן את קולי הענקתי לאיחוד הלאומי, שאכן שמר על מצעו הפוליטי גם אם לא נכנס לקואליציה. אך הדבר שבאמת כואב לי הוא שנתניהו עומד בראשות הליכוד, שאמור להיות המשך מפלגתו ומשנתו של זאב ז'בוטינסקי ומפיץ מדיניות שעומדת בניגוד מוחלט למדיניות קיר הברזל ויישוב ארץ ישראל.
אולי נתניהו יעשה את ההיפוך ויחזור למשנתו המהפכנית של הרוויזיוניסט ידוע ואולי חברי הליכוד יעיפו אותו לפני שיספיק לעשות נזק. בכל מקרה, אני עדיין מחכה לראות את משנתו של ז'בוטינסקי מרימה איפשהו את ראשה במפה הפוליטית.
מי ייתן ואכן תהיה זו שנה חדשה
שנת ה'תשס"ט הייתה אחת השנים הממוחזרות ביותר שראיתי בשנותיי הקצרות וכולי תקווה ששנת ה'תש"ע הבאה עלינו לטובה תגיש בפנינו ניגונים חדשים, אירועים ותהליכים שאין להם אח ורע ושבאמת יאתגרו את מחשבתנו הפוליטית, במקום פשוט להראות את אותנו סרט עם שחקנים אחרים.
שנה טובה ומתוקה לכם וכל בית ישראל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה