הבה, ברשותכם, נדמיין לרגע אחד תרחיש שונה ליום רצח רבין: קבוצה ימנית, החברים בה אישים חזקים במיוחד במדינה, חוברת ביחד עם הצבא לביצוע הפיכה כנגד ראש הממשלה הנוכחי בשביל לטרפד את הסכם אוסלו. לשם השגת היעד הם שולחים למשימת התאבדות את יגאל עמיר אשר מחסל את יצחק רבין. בהלם שנוצר הקבוצה משיגה שליטה על מוסדות השלטון, מוציאה להורג בחשאי את עמיר ומבטלת את הדמוקרטיה לטובת דיקטטורה לאומנית.
כך, רבותיי, נרצחת דמוקרטיה.
רצח רבין נהיה פחות ופחות רלוונטי משום שמתייחסים אליו ביתר רגש ממה שנחוץ. אכן, נרצח ראש ממשלה על ידי יריב אידיאולוגי – לא משהו שהמשחק הדמוקרטי מרשה, אך בסופו של דבר למעט ראש ממשלה ז"ל הדמוקרטיה והחברה הישראלית לא עמדו על סף תהום.
לעומת המצב האובייקטיבי הזה חלק מהמרקדים הקבועים מסביב למדורת יום הזיכרון, ביניהם אף בתו של המנוח, מנסים כל הזמן לבצע פולחן אישיות למנהיג תוך הפיכת הרצח לכמעט מעמד יום הדין: רבין, ראש הממשלה האהוד והמוצלח אשר עמד להפוך את המזרח התיכון לאזור משגשג ופורח (שטויות), נרצח על ידי בן עוולה ימני ובאותו רגע "נרצחה הדמוקרטיה" (ויש המקלים – "כמעט נרצחה"). קשקוש נוראי.
ומה נותר לנו ללמוד מרצח רבין אחרי שניקינו את כל הברברת? לכותב שורות אלה באמת שאין מושג. התפיסה הדמוקרטית שלנו לא מגנה חיסול גורמים אנטי-דמוקרטים, כמו גם רצח פוליטי. הכול חלק מהפעולות שהאזרח הקטן יכול לבצע כנגד הלוויתן: הפגנה, שביתה (אלימות) ואף תקיפה ופגיעה בנציגי שלטון. עד כמה אנו צריכים להיות שוטים בשביל להרוג את המחאה על ידי הטענה "אף פעם אסור להשתמש באלימות בשביל למחות".
והגיע הזמן להכיר בעובדות – רצח רבין עם הזמן ייטמע אל בין דפי ההיסטוריה ולא, לפמפם אותו לכל החברה כל הזמן לא ימנע מרציחות פוליטיות לחזור על עצמן. זה מקרה היסטורי, אינדיקאטור שאולי יכול לשמש אותנו אם נרצה לנסות ולמנוע את הרצח הבא. מצד שני, רבות המדינות שעברו התנקשויות פוליטיות והעניין עדיין לא פסק מלהיות רלוונטי.
הכול בסופו של דבר תלוי בעד כמה האזרח מעריך או חש שרצח יתרום למטרותיו. ואולי בו, באזרח החושב, טמונה הבעיה?
לקוראיי היקרים,
הנה משהו שאני נורא שונא - אנשים שמגיבים שלא לגוף המאמר. לכותב שורות אלה יש הערכה רבה לרה"מ לשעבר יצחק רבין ז"ל מעצם ההישגים שהשיג וליבו אינו מלא בשמחה על מותו, אפילו שהמנוח ירה בין השאר על סבו. לא, אינני חש מספיק עליבות נפש בשביל להכפיש את המנוח.
שנית, די עם הברברת "יום כנגד אלימות" - אלימות היא מעשה. יודעים מה ערכה המוסרי של אלימות כשלעצמה? כלום, נאדה, אפס. אז די לשחק בפילוסופיה של קאנט, הכריזו ניהליזם ובואו סוף סוף נקדם את החברה המתפוררת הזו לחזון אלים ומפואר יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה
