Vita

הרעש מסביב להצהרתו של הוקינגס, לא רק בקרב קהל סוגדי המדע (אתיאיסטים במודע או שלא שמעריצים אותו ללא הבנה) אלא גם בקרב מי שנראים כמדענים רציניים, גורם לי לתהות כמה באמת זוכרים את המתודה המדעית.

המתודה המדעית, אשר כל המדעים מבוססים עליה, מתנגדת להסבר על-טבעי או לא אמפירי לתופעה טבעית. התוצאה ההכרחית של זה היא יצירת מודל אגנוסטי ליקום. כמובן, אל לנו גם לקפוץ ולהניח שפרופסור הוקינגס אכן צודק – לבריטים יש מוניטין בלהכריז על פענוח כל בעיה חשובה ואז לטעות. הוא בסך הכול אמר שהמדע לא משתמש באלוהים בשביל להסביר את היקום – באמת הפתעה גדולה.

ואם אנו כבר בנושא:

הפרופסור, עם אידיאל העבודה והמחשבה שהמדע ינצח משום שהוא עובד, מראה לנו ערכים פרוטסטנטים טובים: הוא מגמד את הקיום האנושי ונותר עם מנטאליות האיכר. הנה לכם הוכחה שאף בפסגות גבוהות של אינטלקט מורשת דם אינה נמחקת.

קיימת איזו תחושה אצל אנשי מדע למיניהם, או לחילופין סוגדי מדע המתעניינים בו אך לא מבינים אותו, שהם: א' נמצאים במערכת לוגית טובה יותר מזו הדתית ו-ב' יש להם אמרה בנוגע ל"האם יש אלוהים".

ראשית, הגיע הזמן להכיר בכך שהמתודה המדעית – כמו כל מערכת היקש לוגית אחרת – מכילה אקסיומות. שתי האקסיומות המרכזיות הן: נכונות האינדוקציה, כלומר אם אפיל תפוח שלוש פעמים גם בפעם הרביעית הוא ייפול, ושסיבתיות קיימת, כלומר אם מצב ב' בא אחרי מצב א' מספר כלשהו של פעמים (אינדוקציה) הרי שקיים קשר סיבתי ביניהם.

האם ניתן להוכיחן? אמפירית ולוגית אנו מסתמכים על מוח וחושים אשר אינם אובייקטיבים (צבעים, ראיית תבניות) ואשר אנו מניחים שאינם עושים טעויות או מציגים "תדמית" של המציאות. הבעיה היא – שהם כן. בגללם מלכתחילה אנו מאמינים באינדוקציה ובסיבתיות, אשר מהווים לא פחות מ"הוקוס פוקוס" של המחשבה. ואין בעובדה שהאמונות האלה בעלות ערך מעשי כהוכחה לנכונותן, על אף שגם ברעיון הזה לבטח מסתתרת איזו אמונה תפלה מעבר פרימיטיבי יותר.

שנית, הבה ונבהיר זאת אחת ולתמיד: קיום יישות אלוהית היא אקסיומה ואם תרצו – החזקה שבהן. לא ניתן להדבירה באמצעות החושים או לוגיקה, מפני שהיא נוגעת למטאפיזי ולישות אשר, מהגדרתה, לאינטלקט האנושי אין הבנה בנוגע אליה. האל, הסיבתיות והאינדוקציה כולם נמצאים באותה סירה ולכן גם הדת והמדע.

הדבר מביא אותנו להבנה שהמדע, כמו גם הדת, הם שניהם גוונים של שקר. הם אינם מבוססי אמיתות חקוקות בסלע, אלא חלק מרשת הקורים אשר התודעה האנושית פורשת על פני המציאות. היש בכך גנאי? לא ויש פה אף ברכה: אם יסכימו סוף-סוף המדע והדת להפסיק את הוויכוח המפגר שלהם על "מי אמיתי יותר", יוכלו ביחד להתעסק בחשוב באמת והוא טיפוח החיה "אדם". המדע והדת שניהם נוגעים לתחומים שונים וחשובים של הקיום האנושי ואם ישכילו לשתף פעולה נוכל לצעוד עוד צעד בדרך לעילוי האדם.

הבחירה הראשונית שלי לסרטון של טד היה הריאיון עם טום שנון, שמערב בין מדע לאומנות ודן בנוגע ליופי שנמצא בתוך הכאוס; בקיצור, היה יכול להיות לנו דיון חביב ורגוע. אולם אז הגיע סם האריס והצליח להרוס לי את תחילת החופשה עם טיעונים שבמקרה הטוב מתאימים מבחינת העומק הפילוסופי שלהם לתחילת המאה ה20, לפני שניטשה תקע את המסמרים האחרונים באמונה בטוב שבמדע ובמקרה הרע למישהו שעושה הרבה כסף מלעסוק בדמגוגיה אנטי-תאיסטית.

לכן, כאדם המאמין בחשיבותו של דיון אינטלקטואלי וביקורת בהתאם לרוח TED, כמה מילות ביקורת חריפות על "ההרצאה מעוררת המחשבה" של מר האריס.

נעים להכיר- הכשל הנטורליסטי

מר האריס פותח את ההרצאה שלו עם הטיעון המפוקפק ש"ערכים הם עובדות" ומכאן והלאה שוקע בתוך ברברת חסרת כל טעם שהערך האינטלקטואלי שלה מועט, למעט אולי סוף ההרצאה בחלק בו הוא משיב לכמה שאלות, חלק אליו עוד נחזור.

הבעיה של האריס היא שהוא מבצע את הטעות של הסקת "הראוי" מן "המצוי"- הוא מניח שבהתאם למה ש"עובדות" מדעיות[1] מראות לנו נוכל להסיק מה טוב ומה רע, אלו ערכים הם "ראויים" ואלה ערכים הם "רעים". במילים אחרות מר האריס טוען, טענה שנמצאת לאורך ההרצאה, שאם נוכל להבין מה מביא לשגשוג של יחידים ותרבויות נוכל ליצור מערכת מוסרית "ראויה" שתוביל אותנו לאור התגליות המדעיות לאוטופיה. במילים אחרות מר האריס העלה מן הקבר את האמונה של הנאורות בנוגע לקשר בין השכלה למוסריות והביטחון במדע, מעשה מפוקפק מאין כמותו.

ראשית בואו נסיר את הלוט מאחורי כל מערכת לוגית, אמונית, מדעית, אידיאולוגית וכו': אקסיומות. מר האריס מניח, כמובן מאליו, שהרעיון של שגשוג בני אדם הוא ערך חיובי. למה? מה ההליך הרציונאלי שמראה על זה? המדע יכול לספר לי שבני אדם שמחים משום אזור מסוים במוח ולכן אני יכול להסיק שמצב העניינים האידיאלי יהיה לחבר את האנושות למציאות ווירטואלית בה אלקטרודה שתחובר לאותו אזור תגרה את האנשים באופן תמידי. בעיניי הדוניסטים רבים זה גן העדן.

שנית המדע כשלעצמו הוא מוגבל- הוא ישרטט בפניי את המנגנון הנוירולוגי לאושר, יוכל להצביע לי עם מחקרים סטטיסטים על מה גורם לאנשים להיות יותר מאושרים ומסופקים, אפילו יחשוף בפניי כיצד גורמים חברתיים ותרבותיים משפיעים על מידת האושר של בני אדם ועל אף כל זאת כשאגיע לצומת הדרכים בה אצטרך להחליט האם אני רוצה חברת צרכנות או תקופת אלימות של איטליה במאה ה16, אותו מדע פשוט ישב בצד הדרך וימשיך לנתח את התהליכים והתופעות של שתי האפשרויות בעודו זר לרעיונות של יצירה, צמיחה ותרבות. המדע רבותיי יכול לספר לנו כיצד להתקיים, לא כיצד לחיות.

בסופו של דבר מר האריס מעלה מן האוב רעיונות עתיקים ועל קביים לוגים שבוריים מנסה למכור לנו את הרעיון שנוירולוג במעבדה יוכל לעזור לך לבחור קריירה. במקום לנסות ולהיאבק ב"דמגוגים הדתיים" עם איזו מערכת ערכים שאינה מבצעת הסקה על הראוי מן המצוי, הוא מנסה להלביש את המדע בלבוש שלא מתאים לו.

סיכומו של עניין

סם האריס מציג טיעון מפוקפק, שברירי ובעל לוגיקה לא ברורה ב18 דקות ללא שום ביקורת מצד מישהו בקהל, שקרוב לוודאי רובם חולקים איתו את הלך הרוח הליבראלי שנידף מכנסי טד (ניחא היה אחד בין רבים). מצד שני, כשהוא מספר למנחה על כך שבעזרת הבנה של המוח האנושי נוכל ליצור מערכת מוסר טובה יותר, כי הרי תחושת אשמה או אושר מצדקה הם דברים שלא קשורים לערכים החורגים מהספרה המדעית-חומרית, ברור לנו שמדובר במישהו שמנסה למכור לנו בשר שהרקיב כבר לפני מאה שנה.