לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Vita


Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate- Abandon all hope, You who enter here

Avatarכינוי:  ז'נבה

בן: 34



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נבואת הזעם


לאחר האירוע הזה, נא לרשום קוראיי:

א.      הכוחות האמריקאים יוצאים מעיראק. על-קאעידה והמליציות השיעיות יכולות לחזור להילחם כמו בימים הטובים.

ב.      איראן מודיעה על הצלחת ניסוי בנשק גרעיני – הרפובליקה האסלאמית של איראן נהפכת לכוח גרעיני.

ג.       השיעים בעיראק מודיעים על פירוק המדינה וחבירה לאיראן. הממשל האמריקאי, ביחד עם בעלות בריתו, לא יכול לעשות דבר באופן צבאי או דיפלומטי (עיראק – המצאה בריטית).

ד.      טרור, התפשטות נשק גרעיני וכל תרחיש אימה אחר.

זה כמובן התרחיש הסביר. יכול להיות שרוסיה וארה"ב יחליטו לעשות משהו, אולם אני בספק. למרות שלבטח השמאלנים הטובים שלנו פה יקשקשו שתהיה "מלחמה קרה" בינינו לבין איראן.

 

כמה מרגש לחזות בחורבן הבית...

נכתב על ידי ז'נבה , 17/8/2010 10:57   בקטגוריות אובמה, איראן, גרעין, המלחמה הקרה השנייה, הערכה, מדיניות חוץ  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיכום עשור- גרסת הערלים


עם סיום העשור הראשון של המאה ה-21, הגיע הזמן לבצע שני דברים: סיכום הנקודות המרכזיות של העשור הנוכחי והערכה מה יהיו הנקודות המרכזיות של העשור הבא; הפוסט הזה יוקדש לסיכום והבא, שבתקווה יתפרסם בסוף השבוע הזה, ינסה לחזות נקודות מרכזיות בעשור השני של המאה.

*

        i.            11/9- אינני חושב שיש מישהו שלא יציב את מתקפת הטרור ב11.9.01 בראש האירועים המרכזים של העשור, או לכל הפחות בין המובילים- הוא מייצג יותר ממתקפת טרור: הוא סמל לסכסוך בין המערב לאסלאם, קריאת התעוררות ל"עולם הנאור" שאויב לא נאור מעוניין להשמידו.

כך, כפרל הרבור מודרני, הפיגוע הניע את העם האמריקאי לדרוש נקמה ושלח את הכוחות האמריקאים ל"בית קברות של אימפריות" (אפגניסטן) ולעיראק בשביל שבוש הבן יסיים את שהתחיל בוש האב.

אולם כיום, ככל שזיכרון הפיגוע מתיישן, כך גם נרגעים רוחות המלחמה שנישבו באמריקה ולאט לאט אנו רואים את המערכת המערבית חוזרת שוב למצבה המדושן ולהלך רוח ש"רק רוצה קצת שקט".

*

      ii.            מחמוד בטהרן- לאלה מבינינו ששכחו, מחמוד אחמדינז'אד נכנס לחיינו באוגוסט 2005 כנשיאה החדש של הרפובליקה האסלאמית של איראן. ועל אף שמדובר בתפקיד כמעט ייצוגי (רוב הסמכויות בידיי המועצה העליונה), מחמוד מייצג מגמה שיכולה לקרוע לגזרים את האזור.

מהי? עלייתה של איראן ככוח מהפכני המחויב להפצת המהפכה האסלאמית ולחיזוק כוחם של השיעים. אם עד לפני כמה שנים רבים ראו את המזרח התיכון כמנוהל בעיקר על ידי הסונים, הרי שבשנים האחרונות השיעים משחקים תפקיד גדל והולך- בעיראק הם מהווים את עיקר הממשלה; ריכוזי שיעים בסעודיה מדאיגים את השלטון; חיזבאללה בלבנון; המלחמה הנוכחית בתימן ועוד.

בקיצור- השיעה עולה רבותיי והיא מתכוונת להעלות אותנו בלהבות ביחד עם שאר האזור[1] .

*

    iii.            המלחמה העולמית בטרור (האסלאמי)- התהליך המרכזי שהגדיר את המפה הגיאו-פוליטית והביטחונית של העשור שלנו וכנראה ימשיך להגדיר את השנים אם לא העשורים הקרובים, הוא המאבק כנגד הטרור שארה"ב הובילה.

בשמו מערכות האבטחה בתחבורה ציבורית ואווירית נהפכו להדוקות יותר, זכויות אדם ואזרח נרמסו לעיתים קרובות יותר ושתי מדינות נכנסו תחת שלטון צבאי בשמו; האוכלוסייה במערב, בחלקה, נהפכה להרבה פחות שאננה בנוגע לטרור וניצנים ראשונים של הבנה בינינו לבין שאר העולם המערבי החלו לצמוח; ואנשים, בעיקר באירופה, החלו להתעורר לבעיה האסלאמית.

אם כן, המאבק הזה (שעדיין לא הסתיים) יהיה אחד המרכיבים החשובים ביותר להבנה לכל היסטוריון עתידי של התקופה שלנו ולנו היא שעיצבה תפיסות מדיניות וחברתיות.

*

     iv.            אובמה כנשיא- בינואר 2009 הושבע לנשיאות הנשיא השחור הראשון של ארה"ב וההמולה סביבו הייתה רבה.ניתן כמובן לטעון שזו כשלעצמה גזענות לא קטנה, אבל לא זה ענייננו; אנו מתעניינים במה אובמה מייצג.



ראשית, ניתן לקבוע ללא צל של ספק שבחירתו של מר אובמה מצביעה שחלק לא מבוטל מהציבור האמריקאי  ניתן לקנייה על ידי דמגוגיה נבובה מכל מסר- כי הרי אובמה נבחר הודות להיותו: א' ספין תקשורתי נאה לעומת מקיין הזקן
; ב' חמוש בסיסמת "Yes We Can!"[2] וקמפיין שוטף מוח במיוחד; ג' שחור ו-ד' הוא לא היה בוש ו/או רפובליקני.

שנית, הוא מציג במדיניות הפיוס שלו ובחוסר תקיפות כמו קודמו את אותה מדיניות של צ'מברליין כלפי היטלר כשהדבר היחיד שניתן להעלות להגנתו של אובמה שבעוד שלצ'מברליין היה רק היטלר אחד, לאובמה יש את איראן,צפון קוריאה, סין, העולם המוסלמי ורוסיה, עם שאר תוקפנים צמאי כוח.

שלישית, אובמה מציג מדיניות של התכנסות אמריקאית, לכל הפחות צבאית; מגמה זו מתאימה למגמת הבדלנות שמתחזקת בהדרגה אצל האמריקאים ואפשרי שאם העשור הזה היה רווי התערבות אמריקאית, העשור הבא יראה את ארה"ב בהדרגה מתכנסת לתוך עצמה בשביל לטפל בבעיות שלה- בעיקר כלכליות, חברתיות ודמוגרפיות (מהגרים בלתי חוקיים בהיקף של כמה מיליונים).

סיכומו של דבר- אם ארה"ב נכנסה לעשור הזה שיכורה חלקית מהיותה מעצמת העל היחידה בעולם, היא יוצאת ממנו חבולה ופגועה כשסין חותרת באופן מתמיד תחתיה.

*

       v.            המהומות באיראן- מצד אחד יש לנו את מחמוד והגרעין האיראני; מצד שני, יש לנו את התסיסה האזרחית באיראן שמעידה על כך שהעם האיראני אינו שש להמשיך במסעה של ההנהגה להגמוניה אזורית.

מה יכול היה להניע את ההמונים לצאת לרחובות ולהפגין לאחר זיופי הבחירות בקיץ ועכשיו, בחודשים האחרונים, להמשיך את ההפגנות על אף האלימות הרבה שמופעלת כנגדם? קרוב לוודאי שהסנקציות הכלכליות שעל אף שאינן משפיעות על סדר העדיפויות של השלטון בטהרן (כיאה לכל משטר מהפכני דיקטטורי), לוחץ על העם.

הבעיה היא שוב חוסר התוקפנות המספיקה של ארה"ב, אירופה וישראל לנצל את המהפכה הזו בשביל למוטט את השלטון האיראני: כפי שכבר העלתי בפוסט אחר, מהפכה כזו יכולה להביא לשינוי גישות בממשל או לחילופין לתת פתח לסדרת מתקפות ישראליות על הפרויקט הגרעיני של איראן.

אם בכל מקרה טהרן מובילה את האזור לכאוס, עדיף שהוא יהיה אחד ללא גרעין וכשלנו יש את היוזמה; זו קרוב לוודאי תהיה אחת הנקודות המרכזיות בעשור הבא ותהיה תוצאה ישירה של ההססנות בעשור הזה.

*

     vi.            האיחוד האירופאי- העשור הזה מהווה את בנייתו והתמצקותו של האיחוד האירופאי תוך הרחבתו לחלקים נוספים של אירופה והפיכת המבנה המסורבל שלו ליעיל קצת יותר. ועל אף שמדובר בארגון יבשתי כמעט חד תרבותי, הוא עדיין חסר רלוונטיות במערך הכוחות העולמי.

מה הכוונה "חסר רלוונטיות במערך הכוחות העולמי"? האיחוד האירופאי מקבל תכתיבים מדיניים ופועל על פיהם; אם לישראל יש מרחב פעולה ועוד איזה רצון עצמי, אירופה מתנהלת לצליל החליל האמריקאי או/ו הערבי (תלוי הנהגה), כשלפעמים גם תכתיביה של רוסיה משחקים תפקיד[3].

הדבר הופך את האיחוד האירופאי, חלום ישן עוד מתקופת הנאצים[4], לכזה שהופך את אירופה לרגישה יותר למהגרים (הודות לגבולות הפתוחים בין המדינות החברות), עם מטבע יקר מדי לטובתה ואוכלוסיה שמוצפת ברעיונות של פלורליזם, סובלנות ושאר ערכים שמטביעים את היבשת.

בסופו של דבר, כך נראה, תם לחלוטין עידן השליטה האירופאי- אם בתחילת המאה ה-20 אירופה הייתה אחד השחקנים המרכזיים, אם לא המרכזי ביותר, במערכה הבין לאומית הרי שבעשור השני של המאה ה-21 היא כבר חסרת רלוונטיות.

*

   vii.            מלחמת רוסיה-גיאורגיה- "אין חדש תחת השמש" הוא אחד הביטויים שבעזרתם ניתן לסכם את כל ההיסטוריה האנושית: אין כמעט תבניות חדשות, רק אישים חדשים. וכך גם בסכסוך בין גיאורגיה לרוסיה, המשיב את התבנית הישנה של מאבק בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי.

הסכסוך הזה העמיד מחדש את הפדרציה הרוסית כדוב החרד לחצרו האחורית ואת העולם המערבי, שגיאורגיה נהפכה יותר ויותר לשלוחה שלו, ככזה המנסה להשיג דריסת רגל בשטחי ההשפעה הרוסיים.

לכן הוא מעיד לנו על קיומו של סכסוך לאומי בין רוסיה למערב על אזורי השפעה ובתבנית הגדולה יותר, זו של המלחמה הקרה השנייה, בין הגוש הריכוזי לגוש הדמוקרטי. בנוסף, הוא נותן לנו הבנה עד כמה המערב מוכן לעזור לבעלי בריתו לנוכח תוקפנות[5].

*

 viii.            המשבר הכלכלי- לקראת סופו של העשור, כפי שזכור לכולנו, אחד אחרי השני בנקים וחברות אמריקאיות הודיעו על פשיטת רגל, פרי מניפולציות בשוק המשכנתא והנדל"ן שיצרו בועה שאיימה להשליך את העולם לשפל כלכלי נוסף.

המשבר הכלכלי הזה התפשט לאזורים אחרים בעולם ושוב עלה הדיון בנוגע למרכזיותו של הדולר והשוק האמריקאי בכלכלה העולמית, טענות שעלו בין השאר מסין שהמניפולציות הכלכליות שלה עוד עלולות להביא למשבר הכלכלי הבא.

בכל מקרה- אובמה שטף את השוק בדולרים, בכך הוריד את ערכו, הגדיל את חלקה של הממשלה בכלכלה והגדיל את החוב הלאומי הגדול ממילא של ארה"ב. אותו הדבר נעשה במקומות אחרים, שם בשביל יציבות לעכשיו אנו מסתכנים בחוסר יציבות מחר.

סיכומו של עניין- כניסה לעשור השני במשבר כלכלי בהיקף עולמי נחסך מאיתנו כרגע, אולם אין לדעת כיצד הצעדים האגרסיביים שביצעו ממשלות כיום בשביל לשקם את הכלכלה, ישפיעו עליה בשנים שיבואו.

*

     ix.            נקמת התרנגולת (והחזיר)- העולם נהפך, בעשור ומשהו האחרונים, מעולם בו אזרחי מדינה אחת כמעט ולא ידעו מה קורה באחרת וגם אם כן- יכולת התקשורת ביניהם הייתה מוגבלת, לכפר גלובאלי בו כולנו חברים. מצד אחד, אם ישנו איזה סיכויי לשיתוף פעולה פורה בין עמים הרי שזה דבר חיובי. מצד שני, הבריאות שלי בישראל תלויה יותר ויותר בבריאותם של אזרחים במדינות אחרות.

משום כך אם בימי הביניים המוות השחור היה מנת חלקה הבלעדית של אירופה, כיום אפילו זני שפעת נהפכו לנחלת הכלל- סארס היה המגיפה הראשונה שהעלתה את רף הפאניקה בעולם (שעודד על ידי התקשורת העולמית, עוד בעיה בכפר הקטן שלנו), אחריה שפעת העופות שגרמה לגופים בין-לאומיים להיות מודאגים גם מהכפרים הקטנים באזורים כאינדונזיה ווייטנאם ולבסוף שפעת החזירים שממשיכה לרדוף אותנו כמגפה נוראית שמעולם לא עמדה בציפיות שלה.

קרוב לוודאי שגם בעשור הבא יצוצו אילו זני שפעת "קטלניים" בעלי "יכולת הדבקה גבוהה" שיכניסו כמה לפאניקה מוחלטת ואת הרוב לשעמום. בכל זאת, יהיה להם את העשור שלנו כהוכחה שלא כל מגפה "קטלנית" היא באמת כזו.

*

       x.            האינטרנט, הבלוג ספרה ושאר ירקות- לבסוף, לא ניתן לסכם את השנה מבלי לציין גם את התחזקותו והתפשטותו של האינטרנט כפלטפורמת תקשורת חדשה ומהפכנית שמעניקה לנו את הכלים לחתור תחת המוסדות הישנים.

אם האינטרנט בתחילתו עוד היה משני לטלוויזיה, לקולנוע ולעיתונות המודפסת, תוך שהוא אינו מהווה כלי מידע ותקשורת מרכזי, הרי שכיום לא ניתן לדמיין חיים בלי הגישה המהירה לכל כך הרבה שירותי מידע ותקשורת שחלקם נבנו על ידי אנשים פרטיים ללא תלות באיזה גוף מסחרי גדול יותר.

כיום אנו נהנים מן השפע הזה בדמות אתרי חדשות אלטרנטיביים (ברכה בעיקר לימנים מבינינו, שמאסו מהשמאלנות של ערוצי החדשות המסחריים), מגזיני איכות ודעות ובמות אישיות שמשמשות את חלק מן האנשים לחלוק מחשבות ורשמים שלא היו מצליחים לעלות במסגרת רשמית ופורחים במסגרת החופשית הזו.

כולי תקווה שהתנופה הזו תמשיך ואנו נהיה להמשך הצמיחה של אינטרנט חופשי ועשיר יותר.

*

תם ונשלם סיכום העשור ובתקווה כבר השבוע תעלה התחזית לעשור הקרב.

 

[1] כמובן שיש את אלה שחולמים על "מלחמה קרה" בינינו לבין איראן. לא ברור על מה זה מתבסס- האם אנו מניחים שהכוח הצבאי שלנו אמור למנוע מתקפות טרור נגדנו מצדה של איראן?

[2] שמזכירה, מבחינת השימוש ופולחן האישיות הכללי, את "זיג הייל!"

[3] ההשפעה הרוסית היא תלוית עונה- יש יחס ישר בין ההשפעה הרוסית על הפוליטיקה ביבשת ובין צריכת הגז בה.

[4] ראו בעניין הזה בספר "אילו היטלר ניצח במלחמה" על "השוק האירופאי המשותף".

[5] והטיעון הזה מופנה בעיקר לאלה שמעוניינים לשעבד את הביטחון הלאומי של ישראל להבטחות מצד ארה"ב.

נכתב על ידי ז'נבה , 31/12/2009 18:10   בקטגוריות אובמה, סיכום עשור, איסלאם, איראן, דמוקרטיה, היגיון, היסטוריה, המלחמה הקרה השנייה, מלחמה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מדיניות חוץ חדשה


בתקופה בה ארה"ב הפכה מידידה לאויבת וישראל מאבדת תמיכה בינלאומית, נחמד לשמוע התבטאויות התומכות בישראל מצד הרפובליקות הסובייטיות לשעבר של אזרבייג'אן וקזחסטן. על אף מה שנראה במבט ראשון, יחסים עם המדינות האלה ואחרות צריכים להיהפך לאחד הנכסים החשובים ביותר של מדינת ישראל, אם ברצוננו להתנתק סופית מארה"ב השוקעת.

 

הכסף מדבר

החשיבות הראשונה במעלה של אזרבייג'אן וקזחסטן הוא שמדובר בשתיים מהמדינות העיקריות מהן אנחנו מייבאים נפט, שעל אף האוכלוסייה המוסלמית והקרבה עם איראן מוכנות להמשיך לספק באופן בטוח נפט לישראל.

אזרבייג'אן גם מציגה עמדות מערביות ואינה מסתמנת דווקא כבעלת ברית קרובה של הקרמלין. לעומתה, קזחסטן הצטרפה לארגון שנחאי לשיתוף פעולה  שבראשו עומדות סין אולם לא ניתן לטעון שהיא מחזיקה בקו אנטי-מערבי.

הנתונים האלה צריכים לדרבן משקיעים ישראלים ובמיוחד את ממשלת ישראל, להגדיל עד כמה שניתן את הייצוא למדינות האלה. הודות לעוצמה הטכנולוגית שלנו, אנו יכולים להציע שירותים טכניים איכותיים לשתי המדינות, שככל מדינה, שואפות להפוך את כלכלתן ליותר איכותית בשביל רווח כלכלי.

סקירות כלכליות[1] מראות שמדובר בשווקים צומחים בעלי עתודות נפט וגז מרשימות. אם הערכות כלכלנים נכונות ושוק הגז הטבעי יהפך לדומיננטי, יש להפוך ליעד לאומי את הגדלת הייצוא למדינות האלה בעיקר בתחומים הקשורים לתעשיית האנרגיה. מעורבות ישראלית בענפי האנרגיה של המדינות האלה יקנו לנו אספקה טובה אף יותר של משאבי אנרגיה ותיצור הזדמנות למשק הישראלי להתעלות על המיתון הכלכלי העולמי.

 

והתותחים רועמים

עד כמה שההיבטים הכלכלים חשובים לנו, אין הכוונה במאמר זה לפתוח בסקירה כוללת של שווקים פוטנציאלים למשק הישראלי. אינני מכיר את הנושא טוב מספיק ובכל מקרה נתוני ייבוא-ייצוא מעוררים עניין רק כשהם כוללים נשק.

ההיבט החשוב יותר הוא מה שישראל יכולה להציע לבעלות הברית של ארה"ב, כשזו מתערטלת מעוצמתה צבאית. במקום בו האמריקאים מבטלים הצבת מערכות יירוט לטילים, ישראל יכולה להיכנס כשותפה טכנולוגית; אם יש צורך במאמנים צבאיים- אנחנו נעזור; ואם וושינגטון מפסיקה לתאם מודיעין, אז אנחנו נבצע שת"פ מודיעיני עם כל מדינה בעלת אינטרס לביטחון הלאומי שלנו.

אל לכם לחשוב שמה שמוצג כאן הוא חלום, או מנסה להפוך אותנו למעצמה בעלת אינטרסים בין לאומיים. העובדות בשטח מראות שמשלוחי הנשק של צפון קוריאה ופעילות טאליבן בפקיסטן הם נושאים הקשורים קשר הדוק לביטחון הלאומי שלנו. בשביל להדגיש זאת עוד, הנה כמה הצעות:

1.      מערכות יירוט טילים- מתקציב 2010 הסיר הממשל האמריקאי 1.2 מיליארד דולר לפיתוח והצבה של מערכות ליירוט טילים. הדבר מעמיד את יפן ודרום קוריאה במצב לא נוח אל מול המשוגע בפיונגיאנג, שפיתח חיבה גדולה לשגר כל שני וחמישי טילים מעל מדינות. לתוך המצב הזה יכולה להיכנס ישראל בהצעה לפרויקט משותף של פיתוח מערכות ליירוט טילים. במקום לפתח את מערכת החץ ביחד עם האמריקאים, שכפי שמסתמן שוב דבר לא "בוער" להם בנושא, נעשה זאת יחד עם מדינות שנמצאות בסיכון אף יותר גדול משלנו.

2.      שת"פ מודיעיני- הכור הגרעיני בסוריה שצפון קוריאה עזרה לבנות הוא רק עליית מדרגה נוספת בתמיכה הטכנולוגית של הרודנות הקומוניסטית לאויבות המקומיות שלנו. כבר שנים שהסורים והמצרים מייצרים טילים בליסטיים על פי תכנונים צפון קוריאנים, מהנדסים צפון קוריאנים עוזרים לאיראנים ועוד[2]. יפן, דרום קוריאה ואף הודו יכולות כולן להרוויח משיתוף פעולה מודיעיני עם ישראל, משום שיורחב ויועמק המעקב אחרי המשלוחים של צפון קוריאה.

3.      תמיכה צבאית- ברור לכולנו שכל ברית אסטרטגית בה תהיה ישראל לא תכלול מחויבות לשלוח כוחות לצד בעלת ברית מותקפת; אין מספיק חיילי צה"ל בשביל שילכו למות באיזו מלחמה מקומית, שלא לדבר על כך שהדבר יוצא נגד עקרונות הצבא.

לעומת זאת, ישראל יכולה להציע הכשרה צבאית ומכירת טכנולוגיה נשק למדינות המעוניינות בכך. במקום לתת לחברות ישראליות פרטיות ללכת ולפזר מידע חסוי של צה"ל ללא פיקוח, שיתוף פעולה ממשלתי יבטיח שהאינטרסים הישראלים ימולאו ללא דליפה של מידע.

נוכל לבצע השבחת מערכות נשק למדינות כמו גיאורגיה, צ'כיה, פולין ועוד ביחד עם אימונים צבאיים. מאוחר יותר יהיה ניתן למנף את חיזוק הצבאות הללו ליצירת לחץ על הממשל הרוסי ולעידוד יציבות באזורים כפקיסטן והמזרח הרחוק.

 

סילוק מדינות המפרץ מן הבמה

יעד אחרון וחשוב מעין כמוהו לביטחון הלאומי שלנו הוא צמצום חלקו של המפרץ הפרסי בפרט ואופ"ק בכלל בשוק הנפט. הדבר נובע משום שכולנו יכולים לראות מתחת למסכת הצביעות העולמית: המעורבות העולמית באזורנו וההתעסקות הכפייתית בסכסוך הישראלי-פלשתיני והישראלי-ערבי נובעים מהשליטה הערבית בנפט. נעלים את זו, ולא רק שמעמד העולם הערבי ירד אלא גם המימון לטרור האסלאמי.

 שני אזורים שיכולים לעזור לנו לבצע זאת הם ברזיל ומערב אפריקה. בברזיל התגלה לפני קצת יותר משנה שדה נפט וגז ענקי בגודלו, המכיל לפי הערכות למעלה מ33 מיליארד חביות נפט וגז. המדינה היא בעלת מדיניות פרו-מערבית ולכן במקום בו ארה"ב עומדות בחוסר מעש בעוד סין נכנסת במלוא כוח, ישראל יכולה להצטרף לחגיגה ולעודד מדינות אחרות גם הן להשקיע בפיתוחו של המשק האנרגטי של ברזיל, כמתחרה למפרץ הפרסי ולמדיניות לטיניות בעייתיות כדוגמת וונצואלה.

האזור השני שמחזיק בפוטנציאל נהדר לתחרות הוא מפרץ גינאה שבאפריקה. כיום מערב אפריקה הוא אחד האזורים הנחשלים ביותר בעולם, בדיוק כמו המפרץ הפרסי לפני גילוי הנפט. משום המצב הירוד שלהן, יצרניות הנפט השונות באזור אינן מצליחות למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהן, דבר שפוגע ביכולת שלהן להתחרות עם המפרץ הפרסי.

ברם, על ידי תמיכה טכנולוגית ועידוד השקעות, מפרץ גינאה יוכל להפוך לאזור שוקק חיים ומשגשג כלכלית[3], שיעזור להפיל את אופ"ק. ישראל צריכה לבחון ערוצי השקעה ושיתוף פעולה באזור, אולי אף שיתוף פעולה עם חברות סיניות.

 

לפני סגירת הדלתות

בהתאם לתיאורית "המלחמה הקרה השנייה", בעלות הברית שארה"ב היום נוטשת ינועו לעבר המעצמות הריכוזיות כדוגמת סין ו(עדיין) רוסיה. כשהדבר הזה יקרה, קרוב לוודאי שהדלתות בפניה יסגרו משום שהיא מזוהה כבעלת ברית אמריקאית וכרועץ בפני כל יחסים תקינים עם מדינות ערב השולטות בנפט.

לכן ישראל צריכה כיום לחזק עד כמה שניתן את הבריתות עם בעלות הברית האחרות של ארה"ב ולחזק את הפיתוח של שדות נפט מתחרים לאלו שבמפרץ הפרסי. על ידי המעשים האלה, בתוך מס' שנים ישראל סוף סוף תתנתק מארה"ב ותוכל להתנהל בטוחה ועצמאית יותר.

 


[1] סקירה כלכלית מאת המכון הישראלי לייצוא ושיתוף פעולה בין-לאומי על הכלכלה הקזחית והאזרבייג'נית.

[2] סקירה של המעורבות הצפון קוריאנית במזרח התיכון  תוכלו למצוא ב"צפון קוריאה-איראן-סוריה: מאפייניו הצבאים של ציר הרשע", יורם עברון, המכון למחקרי ביטחון לאומי.

[3] בשביל עוד מידע בנוגע להבטחה שאוצר מפרץ גינאה, ראו "בום כלכלי במערב אפריקה", אלון לוין ויובל בוסתן, גיליון יוני 2009 של סיקור ממוקד.

נכתב על ידי ז'נבה , 1/7/2009 11:59   בקטגוריות אובמה, הערכה, מדיניות חוץ, המלחמה הקרה השנייה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



12,465
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'נבה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'נבה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)