Vita

שחיתות, פשע, התפוררות חברתית וצניחה בהישגים הם כולם התוצאות של הניוון הפוליטי שהוא הדמוקרטיה הליבראלית. לא ניתן להתכחש לכך – הדמוקרטיה חרדה עד עמקי נשמתה מכפייה של אידיאלים כוללים על החברה, מפגיעה (או שלילה) של אוטונומיה של פרט לטובת שגשוג האומה או מהשלמה עם קיומו של סבל.

הדמוקרטים כמובן לא יודו בבעיית חוסר הצורה של הדמוקרטיה. השאלה בשביל ההוגה הדמוקרטי כיום היא לא כיצד להפוך את המשטר הזה למשהו שלא ירעיל את החברה בטווח הארוך, ע"י מציאת בסיס אחר מניהיליזם, אלא איך להקטין את שליטתן של קבוצות אינטרסים אוליגרכיות. הפתרון, כמה נורא, הוא לתת לאדם ברחוב יותר כוח.

מאחורי פתרון זה ההיגיון הוא שפיזור השליטה ליותר אנשים יקטין בהכרח את השחיתות בחברה, משום שהאוליגרכיה לא תוכל לקנות את דעתם של כה רבים. קשקוש. האדם בחברה הדמוקרטית כיום הוא דמות נחשלת מעיקרה: הוא הרים ידיים בנוגע לבעיות השלטון, אינו מתעניין בהגנה על "זכויותיו הטבעיות", לא עוסק בבחינה לעומק של סוגיות וביקורת על מקורות תקשורת ודעות ומהווה בעיקרו את אותו נתין מלפני 3,000 שנה שכל עוד מקבל לחם ושעשועים יהיה מוכן לחיות גם תחת חונטה צבאית. כל שהאוליגרכיה צריכה לעשות הוא להפיץ תעמולה להמונים ולנתב את העדר כרצונה. החסינות שמציעים כנגד תעמולה זו היא דיונים "רציונאליים ומפוכחים", דיונים שהמשתתפים היחידים בהם יהיו – הפתעה הפתעה – אותם פרטים שיצרו את הדמוקרטיה הישירה מלכתחילה והיוו בדמוקרטית הנציגים את עמוד השדרה של הפעולה האזרחית.

מדוע? מפני שבחלוקה גסה יש שני טיפוסי אדם בחברה- אלו שמצייתים ואלו שמצווים. המצייתים הם נטולי הביקורת שרעיונות מהווים עבורם מעטפת חיצונית, ללא הטמעה, חקירה ופיתוח שלהם (נטייה לסיסמאות וחוסר יכולת נימוק הם סימנים מובהקים) וחייבים תמיד זהות חיצונית: דת, מדינה, תנועה ואפילו מותג מסחרי[1]. מעליהם נמצאים המצווים שהוגים ומיישמים רעיונות תוך קבלת עול פנימי ויצירת מטרה. המצווים הם אשר יוצרים את התנועה הפוליטית, שנאבקים כנגד איום רעיוני ומתווים את היעד. המצייתים אינם מעוניינים להתוות יעד מתוך עצמם ולא יצאו כנגד איום עד שיהיה פיזי[2].

ההוגה הדמוקרטי אינו מכיר בכך ורואה בכל יחיד מלך, יחידה אוטונומית מתפקדת. גרוע מזה ההוגה נמצא במאבק עיקש עם עצמו בנוגע למניעיו: במקום להודות שרצונו לשלוט, שרצונו לקבל כוח, הוא טוען שרצונו לתת לחברה כולה כוח, שאין הוא אלא משרתו של העם. עם עיוורון כזה וסתירה פנימית אל נתפלא שדמוקרטית הנציגים מתפוררת והחלופות הדמוקרטיות כולן אינן מציעות ישע משום שהן דורשות את ציווי העדר:"כולם שווים, כולם טובים, כולם ראויים לשלוט".

[1] אפל אם עדיין לא חשדתם. לסימפסון יש אפילו פרודיה.

[2] אין זה מקרה שמהפכות קורות במשבר קיומי ולא רעיוני.

"'...זהו שחר שלי, יומי מחל: עלו נא, עלו הצהריים הגדולים!'- כה אמר זרתוסטרא ועזב את מערתו והוא יוקד וחזק כצאת השמש עם בוקר מתוך ההרים האפלים".

110 שנים לאחר מות האיש, הנה אני אומר לכם- באים ומתקרבים הצהריים הגדולים! אין הערפל והלחות האופפים את העמקים אלא סימן מקדים לרוח קדם חמה שבאה לשטוף את כולנו! אכן, מתקרבת שעת החום היוקד והבהירות האכזרית!

אך לא תהיה זו שעת העל האדם, כי הנה: אין עדיין מספיק אדם בשביל להתעלות עליו וכיצד יוכל אריה לעמוד על נעץ? עדיין המסה החיה שמאכלסת את עולמנו אינה מסת בני אדם- מסת אנוש היא! לא נקרא ליצור ההולך על שתיים "אדם" עד אשר יצדיק זאת: אדם נקרא הכובש, המגלה שתבל כולה ניתנה לו כממלכה להטיל עליה את מרותו; היש בינו ובין הצפונים בביתם- וגרוע מזה: בראשם- משהו במשותף? לא, לא ועוד מאה פעמים לא! עד לא יהיה אדם, לא יהיה על-אדם.

אולם הנה מתקרבים הימים הנמצאים כשעת כושר לאדם: הבהמה הגדולה אשר על הנהר גוססת ובמותה יצטרכו לבחור האנשים להיצמד לצללים הישנים או להעז להיכנס לאור. אז, כשכולנו נצטרך לשבור את המסכות והשלשלאות בשביל לשרוד, יגיעו הצהרים הגדולים של האדם!

אכן ירקבו וייפלו אנשים, ינשרו כעור המשיל נחש בהתחדשותו: אירופה על ההמונים המסוממים שלה, ארה"ב על ההמונים המנוונים שלה. מי יישאר אם כן בשביל להצמיח את אדם שעת הצהריים? ישראל אחיי! לא אחר מן הגזע העתיק, מהשפל בשפלים והמרומם שבעמים, הוא העם היהודי! "מדוע?" תתהו ואשיב: היש עם ששורשי ליבתו תקועים אלפיים שנים אחורה? יסתכלו הגרמנים ועמי הצפון בערגה על המיתולוגיות הנורדיות, ינסו לדמיין עצמם כוויקינגים הגדולים- קשקוש! על גבם הם נושאים אלף שנות נצרות, את רוחם הם צריכים לקשור מחדש ברוחות עתיקות שמתות הן כבר. לעומתם מגיל כה צעיר נאלצנו לבחור בין יהושע המצביא ובין ההומניסט הרכרוכי, לבחור באיזה שביל לצעוד מבין השניים: שביל רוחות התנ"ך, מסריו, דמויותיו הכבירות, או הליברליות המנוונת. נאלצנו לבחור ובחרנו: זרקנו לאלף עזאזל את כל "האמיתויות" ואלף פעמים צעקנו "הן!" לאלוהי הצדק האכזר של התנ"ך- כי לא יהיה לנו ספר אחר על פניו וממנו נוציא את הכוחות למען עתיד חדש.

באות אם כן שעות גדולות לאנשים גדולים ש"בני אדם" רוצים להיקרא ואני אשאל: המוכנים אתם למעשים שנוצרו לטלפיי נשרים?

כה אמר ז'נבה.

הכרזת עצמאות פלשתינית? בחודש האחרון נשמעו הרבה מאוד דיבורים על כך שהפלשתינים יכריזו עצמאות באופן חד צדדי, ישיגו תמיכה בין לאומית ואף יהפכו את ירושלים, בירתנו הנצחית, לבירתם החדשה. קשה לי לראות שמהלך כזה יקרה- אבו מאזן, כמו קודמו עראפת, עושה הכול בשביל לא להגיע לשלב המדינה: הוא סירב להצעת אולמרט הנדיבה, גרר רגליים במו"מ ועכשיו, גם לאחר שממשלת ישראל הכריזה על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, הוא דורש שהבנייה תוקפא גם בירושלים. קרוב לוודאי שאפילו זה רק תירוץ.

לכן מדוע הפלשתינים מאיימים בהכרזה חד צדדית על עצמאות? אולי המנהיגים הצעירים בפת"ח להוטים כל כך ברעיונות הלאומיות שהם אינם, כוותיקים, מעוניינים לגרור את הסטטוס קוו ולהמשיך במו"מ הנצחי בין ישראל לרשות הפלשתינית אלא להכריז עצמאות ולראות לאן זה יתקדם.

אם כך הדבר וברמאללה תקום ממשלה זמנית שתכריז על הקמתה של מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון, אני חושב שהצעד המתאים ביותר יהיה לספח את האזור הכפרי של יו"ש ולהשאיר את המדינה הפלשתינית כנקודות בודדות של ערים בתוך מרחב ישראלי. מעשה כזה כמובן יזכה בגינוי בין לאומי ויעורר מהומות בקרב הפלשתינים, אך את זה ניתן להמשיך ולמנף בשביל גירושם של אותם מתפרעים למדינה הפלשתינית החדשה או לירדן.

למרות שכמובן אני בספק בנוגע לעניין- להוטים עד כמה שיהיו אותם צעירים, כמה זמן הם חושבים יחזיק שלטון הפת"ח לפני שה"אחים" מהחמאס יבואו ויתפסו את השלטון?

*

התנגשות הציוויליזציות- הספר של הנטינגטון הוא באמת מרענן מחשבתית שמציע השקפת עולם חדשה לניתוח המפה הגיאופוליטית בימינו על פי קווי לאום וציוויליזציה, תוך הבנה ברורה שהעתיד שייך לגופי הענק התרבותיים שמפרידים בין בני האדם ולא לאיחוד כל האנושות, ברוח אותה אופוריה ששלטה במערב עם סיום המלחמה הקרה.

אולם כמו שהוא מרענן, הוא גם מביא לתהיות קודרות בנוגע למה יקרה למדינת ישראל, ההתגלמות הלאומית היחידה של הציוויליזציה היהודית- האם היא תתמוסס לתוך המערב, תוחרב על ידי ערב או תהפוך סוף סוף למדינת לאום יהודית אמיתית?

*

מערכת לאוטודידקטים- כשסמסטר חורף עוד רגע מסתיים, הבנתי שהאוניברסיטה היא אינה באמת קפיצה דרמטית מהתיכון אלא פשוט קשה יותר משום שאיכות ההוראה גרועה יותר. כמובן, המרצים הם כולם דוקטורטים בתחומם עם ידע נרחב אך זה אינו מבטיח שיכולת ההוראה שלהם מתאימה ללמד את הנושא.

בסופו של יום, כפי שציינה חברה לספסל הלימודים:"אנו משלמים בשביל להיבחן" ואני חשבתי- אם אנו משלמים בשביל להיבחן, מדוע אין מסגרות חינוכיות לאוטודידקטים? מדוע אנשים לא יכולים ללמוד לבד ולהיבחן? אני אשמח לשלם את שכר הלימוד בשביל גישה לחומרים ולכלים של האוניברסיטה, ביחד עם האפשרות להיוועץ עם אותם דוקטורטים מומחים ובאותו הזמן אהיה חופשי ללמוד בעצמי.

הדבר לא יתאים לכולם, אך לאלה מאיתנו שסולדים מביורוקרטיה מטמטמת של חינוך מגיעה אפשרות אחרת.

*

עסקת שליט: עסק ביש- מי שחושב שהמחבלים שנשחרר בעסקת שליט לא יחזרו לעסוק בטרור ירים בבקשה את ידו. אה, אני רואה שיש כמה אופטימיים- נחמד שיש כאלה שחושבים שהודות לתואר האקדמי שעשו בכלא המחבלים לשעבר לא יחזרו לעיסוק.

נחמד קצת פחות הם אלה שדורשים על אף זאת לשחרר בכל מחיר את גלעד שליט.

וזה באמת מעציב שבמקום לצור על עזה, לפגוע בראשי חמאס או לחטוף אותם ואז להחזיר אותם בעסקה, ממשלת ישראל מכינה את הקרקע לחטיפה הבאה.

אך היי, לפחות גלעד יחזור הביתה.

*

המאגר הביומטרי- הנטייה של אנשים להשלים עם איומים על זכויותיהם מוציאה אותי מדעתי. אזרחיה של דמוקרטיה, אלה שאמורים היו לשטוף את מוחם עם סיסמת "שלטון העם", פיתחו פסיכולוגיה של חולה סופני- הם משלימים עם השחיתות, עם דריסת הזכויות, עם כמעט כל דבר שהממשל יעשה להם.

וכאן נכנס גם המאגר הביומטרי- "נבחרי העם" הצביעו בעדו, מתוך אינטרסים פוליטיים נלוזים והעם דומם. ככה זה בישראל 2009: אנשים מרותקים ממעלליו של האח הגדול על מרקע הטלוויזיה יותר מזה שקורם עור וגידים מעל בימת הכנסת ובחדרי הממשל.

*

הרנסאנס האיטלקי- הבנתי לפתע שאני סובל מבורות נוראית בנוגע לאירופה במהלך ימי הביניים ובמיוחד במהלך הרנסאנס. כן, אני מכיר חלק מהדמויות הפועלות ומעלליהן, אך אין לי תמונה גיאו-פוליטית וחברתית שלמה על התקופה. לכן שאלתי אליכם קוראיי: האם יש לכם המלצה לאיזה ספר שמהווה מבוא טוב לתקופה?