הכרזת עצמאות פלשתינית? בחודש האחרון נשמעו הרבה מאוד דיבורים על כך שהפלשתינים יכריזו עצמאות באופן חד צדדי, ישיגו תמיכה בין לאומית ואף יהפכו את ירושלים, בירתנו הנצחית, לבירתם החדשה. קשה לי לראות שמהלך כזה יקרה- אבו מאזן, כמו קודמו עראפת, עושה הכול בשביל לא להגיע לשלב המדינה: הוא סירב להצעת אולמרט הנדיבה, גרר רגליים במו"מ ועכשיו, גם לאחר שממשלת ישראל הכריזה על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, הוא דורש שהבנייה תוקפא גם בירושלים. קרוב לוודאי שאפילו זה רק תירוץ.
לכן מדוע הפלשתינים מאיימים בהכרזה חד צדדית על עצמאות? אולי המנהיגים הצעירים בפת"ח להוטים כל כך ברעיונות הלאומיות שהם אינם, כוותיקים, מעוניינים לגרור את הסטטוס קוו ולהמשיך במו"מ הנצחי בין ישראל לרשות הפלשתינית אלא להכריז עצמאות ולראות לאן זה יתקדם.
אם כך הדבר וברמאללה תקום ממשלה זמנית שתכריז על הקמתה של מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון, אני חושב שהצעד המתאים ביותר יהיה לספח את האזור הכפרי של יו"ש ולהשאיר את המדינה הפלשתינית כנקודות בודדות של ערים בתוך מרחב ישראלי. מעשה כזה כמובן יזכה בגינוי בין לאומי ויעורר מהומות בקרב הפלשתינים, אך את זה ניתן להמשיך ולמנף בשביל גירושם של אותם מתפרעים למדינה הפלשתינית החדשה או לירדן.
למרות שכמובן אני בספק בנוגע לעניין- להוטים עד כמה שיהיו אותם צעירים, כמה זמן הם חושבים יחזיק שלטון הפת"ח לפני שה"אחים" מהחמאס יבואו ויתפסו את השלטון?
*
התנגשות הציוויליזציות- הספר של הנטינגטון הוא באמת מרענן מחשבתית שמציע השקפת עולם חדשה לניתוח המפה הגיאופוליטית בימינו על פי קווי לאום וציוויליזציה, תוך הבנה ברורה שהעתיד שייך לגופי הענק התרבותיים שמפרידים בין בני האדם ולא לאיחוד כל האנושות, ברוח אותה אופוריה ששלטה במערב עם סיום המלחמה הקרה.
אולם כמו שהוא מרענן, הוא גם מביא לתהיות קודרות בנוגע למה יקרה למדינת ישראל, ההתגלמות הלאומית היחידה של הציוויליזציה היהודית- האם היא תתמוסס לתוך המערב, תוחרב על ידי ערב או תהפוך סוף סוף למדינת לאום יהודית אמיתית?
*
מערכת לאוטודידקטים- כשסמסטר חורף עוד רגע מסתיים, הבנתי שהאוניברסיטה היא אינה באמת קפיצה דרמטית מהתיכון אלא פשוט קשה יותר משום שאיכות ההוראה גרועה יותר. כמובן, המרצים הם כולם דוקטורטים בתחומם עם ידע נרחב אך זה אינו מבטיח שיכולת ההוראה שלהם מתאימה ללמד את הנושא.
בסופו של יום, כפי שציינה חברה לספסל הלימודים:"אנו משלמים בשביל להיבחן" ואני חשבתי- אם אנו משלמים בשביל להיבחן, מדוע אין מסגרות חינוכיות לאוטודידקטים? מדוע אנשים לא יכולים ללמוד לבד ולהיבחן? אני אשמח לשלם את שכר הלימוד בשביל גישה לחומרים ולכלים של האוניברסיטה, ביחד עם האפשרות להיוועץ עם אותם דוקטורטים מומחים ובאותו הזמן אהיה חופשי ללמוד בעצמי.
הדבר לא יתאים לכולם, אך לאלה מאיתנו שסולדים מביורוקרטיה מטמטמת של חינוך מגיעה אפשרות אחרת.
*
עסקת שליט: עסק ביש- מי שחושב שהמחבלים שנשחרר בעסקת שליט לא יחזרו לעסוק בטרור ירים בבקשה את ידו. אה, אני רואה שיש כמה אופטימיים- נחמד שיש כאלה שחושבים שהודות לתואר האקדמי שעשו בכלא המחבלים לשעבר לא יחזרו לעיסוק.
נחמד קצת פחות הם אלה שדורשים על אף זאת לשחרר בכל מחיר את גלעד שליט.
וזה באמת מעציב שבמקום לצור על עזה, לפגוע בראשי חמאס או לחטוף אותם ואז להחזיר אותם בעסקה, ממשלת ישראל מכינה את הקרקע לחטיפה הבאה.
אך היי, לפחות גלעד יחזור הביתה.
*
המאגר הביומטרי- הנטייה של אנשים להשלים עם איומים על זכויותיהם מוציאה אותי מדעתי. אזרחיה של דמוקרטיה, אלה שאמורים היו לשטוף את מוחם עם סיסמת "שלטון העם", פיתחו פסיכולוגיה של חולה סופני- הם משלימים עם השחיתות, עם דריסת הזכויות, עם כמעט כל דבר שהממשל יעשה להם.
וכאן נכנס גם המאגר הביומטרי- "נבחרי העם" הצביעו בעדו, מתוך אינטרסים פוליטיים נלוזים והעם דומם. ככה זה בישראל 2009: אנשים מרותקים ממעלליו של האח הגדול על מרקע הטלוויזיה יותר מזה שקורם עור וגידים מעל בימת הכנסת ובחדרי הממשל.
*
הרנסאנס האיטלקי- הבנתי לפתע שאני סובל מבורות נוראית בנוגע לאירופה במהלך ימי הביניים ובמיוחד במהלך הרנסאנס. כן, אני מכיר חלק מהדמויות הפועלות ומעלליהן, אך אין לי תמונה גיאו-פוליטית וחברתית שלמה על התקופה. לכן שאלתי אליכם קוראיי: האם יש לכם המלצה לאיזה ספר שמהווה מבוא טוב לתקופה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה
בחברה, משום שהאוליגרכיה לא תוכל לקנות את דעתם של כה רבים. קשקוש. האדם בחברה הדמוקרטית כיום הוא דמות נחשלת מעיקרה: הוא הרים ידיים בנוגע לבעיות השלטון, אינו מתעניין בהגנה על "זכויותיו הטבעיות", לא עוסק בבחינה לעומק של סוגיות וביקורת על מקורות תקשורת ודעות ומהווה בעיקרו את אותו נתין מלפני 3,000 שנה שכל עוד מקבל לחם ושעשועים יהיה מוכן לחיות גם תחת חונטה צבאית. כל שהאוליגרכיה צריכה לעשות הוא להפיץ תעמולה להמונים ולנתב את העדר כרצונה. החסינות שמציעים כנגד תעמולה זו היא דיונים "רציונאליים ומפוכחים", דיונים שהמשתתפים היחידים בהם יהיו – הפתעה הפתעה – אותם פרטים שיצרו את הדמוקרטיה הישירה מלכתחילה והיוו בדמוקרטית הנציגים את עמוד השדרה של הפעולה האזרחית.