Vita

הבחירה הראשונית שלי לסרטון של טד היה הריאיון עם טום שנון, שמערב בין מדע לאומנות ודן בנוגע ליופי שנמצא בתוך הכאוס; בקיצור, היה יכול להיות לנו דיון חביב ורגוע. אולם אז הגיע סם האריס והצליח להרוס לי את תחילת החופשה עם טיעונים שבמקרה הטוב מתאימים מבחינת העומק הפילוסופי שלהם לתחילת המאה ה20, לפני שניטשה תקע את המסמרים האחרונים באמונה בטוב שבמדע ובמקרה הרע למישהו שעושה הרבה כסף מלעסוק בדמגוגיה אנטי-תאיסטית.

לכן, כאדם המאמין בחשיבותו של דיון אינטלקטואלי וביקורת בהתאם לרוח TED, כמה מילות ביקורת חריפות על "ההרצאה מעוררת המחשבה" של מר האריס.

נעים להכיר- הכשל הנטורליסטי

מר האריס פותח את ההרצאה שלו עם הטיעון המפוקפק ש"ערכים הם עובדות" ומכאן והלאה שוקע בתוך ברברת חסרת כל טעם שהערך האינטלקטואלי שלה מועט, למעט אולי סוף ההרצאה בחלק בו הוא משיב לכמה שאלות, חלק אליו עוד נחזור.

הבעיה של האריס היא שהוא מבצע את הטעות של הסקת "הראוי" מן "המצוי"- הוא מניח שבהתאם למה ש"עובדות" מדעיות[1] מראות לנו נוכל להסיק מה טוב ומה רע, אלו ערכים הם "ראויים" ואלה ערכים הם "רעים". במילים אחרות מר האריס טוען, טענה שנמצאת לאורך ההרצאה, שאם נוכל להבין מה מביא לשגשוג של יחידים ותרבויות נוכל ליצור מערכת מוסרית "ראויה" שתוביל אותנו לאור התגליות המדעיות לאוטופיה. במילים אחרות מר האריס העלה מן הקבר את האמונה של הנאורות בנוגע לקשר בין השכלה למוסריות והביטחון במדע, מעשה מפוקפק מאין כמותו.

ראשית בואו נסיר את הלוט מאחורי כל מערכת לוגית, אמונית, מדעית, אידיאולוגית וכו': אקסיומות. מר האריס מניח, כמובן מאליו, שהרעיון של שגשוג בני אדם הוא ערך חיובי. למה? מה ההליך הרציונאלי שמראה על זה? המדע יכול לספר לי שבני אדם שמחים משום אזור מסוים במוח ולכן אני יכול להסיק שמצב העניינים האידיאלי יהיה לחבר את האנושות למציאות ווירטואלית בה אלקטרודה שתחובר לאותו אזור תגרה את האנשים באופן תמידי. בעיניי הדוניסטים רבים זה גן העדן.

שנית המדע כשלעצמו הוא מוגבל- הוא ישרטט בפניי את המנגנון הנוירולוגי לאושר, יוכל להצביע לי עם מחקרים סטטיסטים על מה גורם לאנשים להיות יותר מאושרים ומסופקים, אפילו יחשוף בפניי כיצד גורמים חברתיים ותרבותיים משפיעים על מידת האושר של בני אדם ועל אף כל זאת כשאגיע לצומת הדרכים בה אצטרך להחליט האם אני רוצה חברת צרכנות או תקופת אלימות של איטליה במאה ה16, אותו מדע פשוט ישב בצד הדרך וימשיך לנתח את התהליכים והתופעות של שתי האפשרויות בעודו זר לרעיונות של יצירה, צמיחה ותרבות. המדע רבותיי יכול לספר לנו כיצד להתקיים, לא כיצד לחיות.

בסופו של דבר מר האריס מעלה מן האוב רעיונות עתיקים ועל קביים לוגים שבוריים מנסה למכור לנו את הרעיון שנוירולוג במעבדה יוכל לעזור לך לבחור קריירה. במקום לנסות ולהיאבק ב"דמגוגים הדתיים" עם איזו מערכת ערכים שאינה מבצעת הסקה על הראוי מן המצוי, הוא מנסה להלביש את המדע בלבוש שלא מתאים לו.

סיכומו של עניין

סם האריס מציג טיעון מפוקפק, שברירי ובעל לוגיקה לא ברורה ב18 דקות ללא שום ביקורת מצד מישהו בקהל, שקרוב לוודאי רובם חולקים איתו את הלך הרוח הליבראלי שנידף מכנסי טד (ניחא היה אחד בין רבים). מצד שני, כשהוא מספר למנחה על כך שבעזרת הבנה של המוח האנושי נוכל ליצור מערכת מוסר טובה יותר, כי הרי תחושת אשמה או אושר מצדקה הם דברים שלא קשורים לערכים החורגים מהספרה המדעית-חומרית, ברור לנו שמדובר במישהו שמנסה למכור לנו בשר שהרקיב כבר לפני מאה שנה.