האמת שהתקופה הזאת טיפה מוזרה
ציפיתי שבחופש איהיה יותר קרובה לחבריי ולחברותי אבל נראה שזה ההפך הגמור
כולם עובדים וגמאני עבדתי ולא היה לי זמן בכלל לצאת ולבלות ובקושי זמן בשבילי ובשביל חבר שלי
חברה שלי עכשיו גרה בבית השאנטי
אני שונאת שהיא שם מפחיד אותי שהיא שם ולא פה
גם שאני לא מכירה את המקום והאנשים שם ואני מפחדת שהיא לא תסתדר
אני כל יום מתקשרת אליה פעמיים ביום בבוקר ובערב לשאול מה איתה ואם היא צריכה משהו שאביא לה
אפילו אמא שלי מודאגת לגביה אבל היא פסדר ושמחה ואני שמחה בשבילה
אני אבקר אותה מחר ואביא לה דברים ואראה איך המקום
אני לא מבטוחה איך היא תוכל להיסתדר בזמן הלימודים אבל אני מקווה שהכל לטובה
אחי מתגייס בעוד כחודש בערך אני כל כך מפחדת וכל כך עצובה
אני מנסה שלא לחשוב על זה אבל אפילו עכשיו שאני חושבת על זה עולות לי דמעות בעיניים
זה נשמע מוזר לאדם זר אבל אני ואח תמיד מילדות היינו ביחד
היינו באותו גן באותו יסודי אותו חטיבה אותו תיכון ההבדל הגילאים שלנו לא גדול אז אנחנו נורא קרובים
הוא כל כך חשוב לי אני לא יודעת איך אסתדר בלעדיו אני תמיד רגילה לחשוב שגם אם קשה לי בלימודים רבתי עם חבר או חברה
אני תמיד יודעת שיש לי את אחי שיצחיק אותי יעודד אותי ואתן לי הרגשה שהכל פסדר
מפחיד אותי שהוא הולך לקרבי
אני לא יודעת איך אתאפק לא לבכות כשאראה אותו עולה לאוטובוס ביום שהוא יתגייס
בכללי נחמד לי יש לי את חבר שלי שאני מרגישה שמיום ליום אהבה שלנו פשוט גדלה
אני כל כך אוהבת אותו ואני מרגישה ויודעת שהוא אוהב אותי
איזו הרגשה טובה זו שלא יגמר לעולם!
מאוכזבת עדיין מחברה אבל מתישהו האכזבה תהפוך לאדישות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
