חופשי זה לגמרי לבד

התרוקנתי,

לא נשאר לי כלום בפנים,

שום דבר שיחמם אותי,

שום אור שיאיר לי את הדרך,

שום אהבה מאף אחד שתמלא את מצבר הכח שלי מחדש,

התרוקנתי.

נגמרו לי הכוחות,

הרצונות,

השאיפות,

למדתי ליהיות עם עצמי יותר, נגמר החשק מלראות עוד בני אדם,

כל הזמן אני מרגישה שאני לא חלק מהם,

שאני שייכת למקום אחר, אנשים אחרים.

אני יושבת לבדי בחדר כבר ימים שלמים, מתרגלת לשקט,

לומדת לאהוב את עצמי,

 ליהיות לבד-

חשבתי שזה יהיה נורא- אבל לא נהנתי כך כבר המון זמן,

פשוט ליהיות לבד, לחשוב לבד, לחוות לבד, לבכות לבד.

אך היכן אני?

מה קרה לי?

כל הלב שלי  נשפך, התרוקן, נעלם.

לא חייכתי חיוך אמיתי כבר כל כך הרבה זמן ששחכתי איך עושים את זה,

ופתאום-

 בלי שום סיבה,

 עלה על פניי חיוך רחב, אופטימי כזה, כיפי, מרוצה.

כל חתיכה מהלב שלי כמו נאספת מחדש,

 מתמלאת,

כל החלקים הריקים התמלאו בי ותקפו את גופי שמחוסר בכח,

הנה העצמה,

הנה הכח, שכל כך הגעגעתי אליו,

הנה החיוך האמיתי,

הנה אני.

התמלאתי, התחזקתי, חזרתי לעצמי,

כל כך התגעגעתי,

התגעגעתי לעצמי,

וסוף סוף,

הנה אני.