בלוג הסיפורים

-פרק 11-

"אני לא יעזוב, בובי אני מבטיחה! אני מצטערת כל כך! בבקשה תירגע" התחננה. בובי ניגב את הדמעות וחיבק אותה יותר חזק. "אני מבטיחה לך שאני לא יעזוב אותך לבד, אני מבטיחה! אני מצטערת" .

-

"בוקר טוב" אמרה איימי ביובש והתיישבה על המיטה של ג'ולי. ג'ולי ובובי התעוררו מחובקים.

"מה השעה?" שאל בובי בעייפות והתהפך.

"10 וחצי" ענתה איימי בכעס. ג'ולי ידעה שהיא כועסת עליה.

"טוב ג'ולי אני הולך הביתה, אני אבוא בערב, ביי" אמר וג'ולי תפסה אותו והדביקה לו נשיקה רועשת על הלחי. "ג'ולי!!" אמר בובי וניגב את הנשיקה וג'ולי צחקקה.  אחרי שהוא יצא הייתה שתיקה ארוכה.

"איימי?" שאלה ג'ולי בהיסוס, איימי לא הגיבה. ג'ולי הידקה שפתיים וניסתה שוב. "איימי? בבקשה דברי איתי" התחננה ג'ולי. 

"מה את רוצה שאני אגיד לך?" שאלה איימי בעצבנות.

"אני רוצה שתסלחי לי! אני מבקשת סליחה!" אמרה ג'ולי וקמה מהמיטה. איימי קמה יחד איתה. ג'ולי ראתה דמעות עולות בעניה של איימי וחיבקה אותה.

"את לא יודעת כמה זה מפחיד אותי!" אמרה איימי בגמגום קל. אלה, אימה של איימי, נכנסה לחדר.

"ג'ולי, אני צריכה לדבר איתך" פתחה אלה והתיישבה על המיטה.

"על?" שאלה ג'ולי והתיישבה לידה.

"אנחנו מכניסים אותך לאשפוז" אמרה אלה בתקיפות.

"מה?!" נדהמה ג'ולי. "מה?! א-למה?!"

"הממ מעניין למה!" אמרה אלה בציניות. "את יודעת מה את עושה לעצמך?! יש לך עכשיו בעיות בלחץ דם ועוד דברים שאני אפילו לא טרחתי להקשיב להם! יש לך מחזור בכלל?"

"לא" ענתה ג'ולי בהיסוס.

"ממש נהדר! עוד היום את עוברת למחלקה! אני אביא לך את הדברים שאת צריכה מהבית ושכרתי לך כבר מורה פרטית, אני הולכת לדבר עם הרופא" סיכמה אלה ויצאה מהחדר בכעס. ג'ולי ישבה על המיטה במבט מושפל. איימי התיישבה ליד ג'ולי בהיסוס.

"את בסדר?"

"אני ניראת לך בסדר!? אני לא יודעת מה לעשות!!" אמרה ג'ולי בלחץ.

"לעשות בקשר למה?"

"אני מפחדת! אני לא רוצה להשמין! אני מספיק שמנה! אני לא יודעת אם אני יעמוד בזה!"

"שמנה?! איזה שמנה?! תקשיבי לי רגע! קודם כל, את לא שמנה! שנית, המראה החיצוני זה לא כל מה שחשוב בחיים! גם אם היית שמנה, מה שאת לא!! אף אחד לא מושלם! את צריכה לקבל את מה שיש לך-"

"אבל מה כבר יש לי?! מה יש לי איימי?!"

"יש לך את בובי! אותי! את אמא שלי! כולנו מאוד אוהבים אותך! יש לך בית! את בן אדם נפלא! את פשוט צריכה להבין את זה! את צריכה להיות שלמה עם עצמך-"

"קל לך להגיד איימי! אבל אצלי זה מחלה! זה קצת יותר קשה!" אמרה ג'ולי נואשת.

"ג'ולי, הכל זה עניין של שכנוע עצמי, אם תשכנעי את עצמך, תגידי  לעצמך כל שניה שאת מושלמת כמו שאת, שאת מי שאת, שאת לא צריכה לסבול בשביל אף אחד, אפילו לא בשביל עצמך, את בסופו של דבר תביני את זה, שיש דברים ששווה לחיות יותר זמן בשבילם, כי אם תמשיכי ככה את לא תחיי הרבה זמן, תאמיני לי אני יודעת!" אמרה איימי ונאנחה.

"מאיפה את יודעת?"

"בת דודה שלי, היינו מאוד קרובות, שמתי לב כמה זמן שהיא עושה מלא ספורט, אבל חשבתי שהיא פשוט אוהבת את זה, לילה אחד כשהיא ישנה אצלי, בלילה החולצה שלה עלתה מעט וכל העצמות שלה היו בחוץ. בבוקר אחרי זה צעקתי עליה, שהיא רזה מידי ושהיא חייבת לאכול, אמרתי לך כבר, זה מפחיד אותי, היא לא דיברה איתי שבוע. ניסיתי להסביר לה שהיא תמות בסוף, יום אחד אמא שלי נכנסת בהיסטריה הביתה וצועקת שלילי בבית חולים. הלכנו לבקר אותה ולא זיהיתי אותה, היא נראתה נורא, הלחיים שלה היו שקועות כל כך. וגם העניים, היו לי סיוטים במשך שנים, היא הייתה באשפוז חצי שנה, אבל בסוף היא נכנעה למחלה שלה, אני הייתי איתה כשהיא מתה, כבר כמעט ולא היה לה שיער, היא הייתה לבנה צהבהבה כזאת, והעור שלה התקלף באצבעות וכאלה. היא הייתה מחוברת להמון מכשירים, האכילו אותה בזונדות אבל זה לא עזר. היא נכנעה, ואם היא לא רצתה להחלים אף אחד לא יכל לעזור לה" סיפרה איימי. במשך כל הסיפור היא לא הביטה אפילו לרגע בענייה של ג'ולי. היא הביטה כל הזמן על הרגליים שלה.

"איימי, אני לא ידעתי" אמרה ג'ולי בנחמה.

-

"היי" נכנס סאם, איימי וג'ולי צפו בטלוויזיה במחלקה.

"היי סאם!" אמרה איימי וסאם התיישב לידה. "מה קורה?"

"אני יודע, איך מתקדם?" שאל סאם את ג'ולי. היא השפילה את מבטה. "מה?" שאל והעביר את מבטו אל איימי.

"זונדה" אמרה איימי והנידה בראשה. "שוב!" הוסיפה.

"ג'ולי! עוד פעם?! את רק שבועיים באשפוז! זאת הפעם השלישית!"

"אני יודעת!" אמרה ג'ולי בעצבנות. "אבל לפחות עליתי במשקל" הוסיפה.

"כמה עלית?"

"קילו וחצי"

"יפה! אבל את חייבת לשטף פעולה! תביני שזה לטובתך!"

"אני יודעת" אמרה ג'ולי.

-

"היי!" אמרה גו'לי כשנכנסה לכתה, אחרי 3 חודשים במחלקה.

"ג'ולי!!" אמרה איימי וחיבקה את ג'ולי. "מה את עושה פה!?"

"קיבלתי חופש! 4 ימים!" אמרה בשמחה. איימי חייכה. "את מחבקת אותי שוב" הוסיפה ג'ולי אחרי חיבוק נוסף של איימי.

"כן, שמעי, עכשיו את פחות עצמות!" אמרה איימי בחיוך. ג'ולי ראתה את רובי מגלגלת את עניה כשראתה את החיבוק שלה ושל איימי.

"מה קרה לרובי?" שאלה ג'ולי כשהיא התיישבה על השולחן. "חשבתי שאתן החברות הכי טובות"

"פחח עם חברות כמוה מי צריך אויבים! גם כן זאת"

"למה מה קרה?"

"עזבי סיפור ארוך"  אמרה איימי בהתרסה. ג'ולי הרגישה מוזר כל היום, כולם הסתכלו עליה כל היום, והתלחששו. היא הבינה אותם, אבל עדיין הרגישה מוזר, כאילו שהיא לא צריכה להיות שם. היא חשבה שכולם עדיין רואים בה את הילדה המוזרה שתמיד מציירת וכמעט לא מדברת. סאם איחר לשיעור וכשנכנס היה מפוזר ביותר.

"למה את לובשת את זה?! לא חם לך?" שאלה איימי את ג'ולי בהפסקה. ג'ולי לבשה שוב חולצה ארוכה ומשוחררת.

"כן קצת חם לי" אמרה ג'ולי בהרהור. "אני הולכת רגע לשירותים" אמרה ויצאה מהכיתה. בדרך היא ראתה את סאם מכניס ספרים ללוקר. היא רצתה לנופף לו לשלום, היא הרימה את ידה אבל ראתה שסאם מדבר עם מישהו. אחרי עוד כמה צעדים ראתה את רובי עומדת לצידו. היא שלחה אליה מבט מתנשא וחזרה לדבר עם סאם. ג'ולי נכנסה לשירותים ונעמדה מול המראה, אחרי שנשארה עם חולצת טי משוחררת רובי נכנסה לשירותים ונעמדה ליד ג'ולי, מסדרת את השיער.

"אז מה ג'ולי, את באה לפה הרבה?" שאלה בהתנשאות, ג'ולי הגיבה במבט שונא. איימי נכנסה לשירותים בחיוך. "השמנת קצת את יודעת? לא הולם אותך" אמרה רובי ויצאה מהשירותים בחיוך.  

"מה?" אמרה איימי בפה פעור. "תגידי לי שזה לא קרה עכשיו!" אמרה בשוק. "אני אפילו לא יודעת מה להגיב על זה! ג'ולי?" שאלה איימי כשראה את ג'ולי בוהה בעצמה במראה. "ג'ולי אל תגידי לי שאת לוקחת אותה ברצינות! ג'ולי!" . ג'ולי העלתה חיוך מיד.

"ברור שלא!" אמרה כמובן מאליו. הן יצאו מהשירותים והגיעו לסאם. 'היא צודקת, היא כל כך צודקת!!' חשבה לעצמה ג'ולי בהיסטריה קלה. איימי וסאם דיברו ביניהם, אבל ג'ולי לא הקשיבה.

"ג'ולי? מה דעתך?" שאלה איימי את ג'ולי.

"מה? לא יודעת תקשיבו אני חושבת שאני אלך הביתה אני לא מרגישה כל כך טוב, ביי" אמרה ג'ולי ויצאה מהבית ספר בהליכה מהירה. אחרי שהלכה כמה צעדים בחוץ ג'ולי לא יכלה להתאפק והתחילה לרוץ. היא לא חשבה לאן, היא פשוט נתנה לרגליים שלה לרוץ ולדמעות לצאת. אחרי שרצה כמו מה שניראה לה שעה היא הגיעה לחוף שמאחורי הבית. היא נפלה על החול מתנשפת ובוכה. אחרי שנרגעה מעט היא תיישבה על החול, השמש עוד הייתה למעלה בשמיים, אחרי כמה זמן, ג'ולי לא שמה לב כמה, השמש כבר התחילה לשקוע. ג'ולי רק ישבה שם ובהתה. השמש כבר הייתה חצי שקועה כשג'ולי שמעה מישהו מגיעה מאחורה.

"ג'ולי? מה את עושה פה?" שאל קולו של סאם מאחוריה. "כולם דואגים לך!" אמר והתיישב.

"עזוב אותי" אמרה ג'ולי בשקט, כאילו לחשה משהו לים.

"סליחה?" התפלא סאם.

"אמרתי עזוב אותי!!" צעקה ג'ולי וקמה ממקומה והתחילה לרוץ. היא שמעה את סאם רץ אחריה, אבל לא היה לה אכפת. היא רצה עד שלא יכלה כמעט לנשום יותר, השמש כבר שקעה לגמרי והיא הגיעה כבר כמה קילומטרים רחוק מהבית, עד הסלעים. היא התיישבה מתנשמת בכבדות על הסלע. להפתעתה סאם נפל על החול מתנשם גם.

"לעזאזל ג'ולי!!....... מה .... נסגר?" התנשם בכבדות.

"לא רוצה יותר! אני רוצה להוריד את כל השומן הזה ממני! לא רוצה לחיות יותר בתוך הגוף הזה!! אני מגעילה את עצמי כל כך!!" בכתה ג'ולי לתוך ברכיה.

"מה?? אני.. לא מאמין!! חשבתי שהכול מתקדם כל כך טוב!!!" אמר סאם מנסה להרגיע את הנשימות.

"אז חשבת!!!" אמרה ג'ולי בתקיפות.

"די ג'ולי אל תבכי! העיניים שלך עוד יצאו מהמקום!" אמר סאם שעדיין לא הצליח לסדר את הנשימה. "עם כמות הבכי שלך! אויש!" אמר ובקושי התיישב לידה.

"כמה שזה מפתיע אותך אבל ממש אין לי מצב רוח!" אמרה ג'ולי בבכי.

"עד כמה שזה מפתיע אותך אני ממש לא חושב שיש לך מצב רוח!" אמר סאם. הם ישבו שם בערך חצי דקה עד שסאם נאנח. "ג'ולי תקשיבי, אני לא יודע מה גרם לזה להתפוצץ ככה חזרה, אני לא יודע מי אמר לך מה אבל מה שאני כן יודע שעשית דרך ממש ארוכה! את ממש ממש התקדמת וזה שווה את זה! ברור שלא תמיד קל ולפעמים נשברים אבל חייבים להמשיך! את לא מתכוונת לוותר על הדרך הארוכה שעשית בגלל משהו קטן! חוץ מזה..." אמר סאם ונתקע. ג'ולי הביטה בו בעניים דומעות ונפוחות.

"חוץ מזה מה?" גיהקה.

"חוץ מזה שאת נראית ממש טוב, כאילו, את ממש יפה" אמר סאם והשפיל את מבטו. ג'ולי ראתה סומק קל על לחייו. היא הביטה בו לרגע עד שחזר להביט בענייה. הוא חייך חיוך מבויש וג'ולי לא יכלה להתאפק וחייכה אליו חזרה.

"אתה.. אתה באמת חושב ככה?" שאלה באותו חיוך שלא שלטה בו.

"אאמ.... כן.. אני מניח.." אמר ולחייו האדימו יותר ויותר. "אז את בסדר עכשיו? כאילו... " גמגם בביישנות.

"כן" ענתה וסאם עזר לה לקום.

" טוב יש לנו דרך ארוכה.." נאנח סאם. "את והריצות שלך גם כן" לחש לעצמו.

"סליחה!?" שאלה ג'ולי ודחפה אותו קלות.

"אופהה! אל תתחילי איתי!" אמר סאם ודחף אותה גם. ג'ולי התחילה לרוץ. "טוב טוב אני נכנע! לאאא" אמר נואשות וצחק.

"איפה היית?" שאלה איימי מהספה כשסאם וגו'לי נכנסו לבית.

"סתם עשיתי סיבוב" אמר ג'ולי בסתמיות וסאם כחכח בגרונו. איימי הביטה בסאם בחשדנות ואז העלתה חיוך תחמני. "כןןן כןןןן" צחקה איימי.

"אויש!" אמרו סאם וג'ולי ביחד. איימי הנידה בראשה והמשיכה לצפות בטלוויזיה. ג'ולי עלתה לחדרה ונעלה את הדלת. החדר היה חשוך. הדבר היחיד שהאיר אותו היה הפנס מהמרפסת שלמטה. היא הביטה במראה. אפילו בחושך היא ראתה שענייה מנופחות מעט, היא שנאה את איך שהיא ניראת כשהיא בוכה, ענייה היו מאדימות ומתנפחות ופרצופה היה מאדים. היא נאנחה והורידה את החולצה. כאשר נשארה רק בתחתוני בוקסר וחזייה היא התחילה לבחון את הגוף שלה. כל סנטימטר ניראה לה מכוער יותר מהשני.

"את ניראת טוב...כאילו את ממש יפה"

נזכרה ג'ולי במלותיו של סאם. ממשיכה לבחון את גופה.

"אף אחד לא מושלם"

נזכרה ג'ולי באיימי. 'אולי בכל זאת, אני לא ניראת כל כך נורא' חשבה לעצמה ג'ולי. היא הביטה בפעם האחרונה בעצמה, הפעם היא הסתכלה לתוך העיניים, עיניה היו כחולות עמוקות והיו לה ריסים עבים וארוכים. העיניים היה הדבר שהיא הכי אהבה בעצמה. כשמביטים לה בעניים אפשר כמעט לצלול לתוכן. שערה הבלונדיני החלק גלש על הכתפיים, הוא היה מבולגן נורא. הפוני צד שלה הסתדר בשלמות בד"כ. אבל הפעם הוא היה מפוזר ומבולגן.

נשמעה דפיקה בדלת, ג'ולי קפצה והתחילה לזרוק על עצמה בגדים.

"רק רגע" אמרה, מסתבכת עם המכנס. אחרי שהתלבשה היא פתחה את הדלת ואיימי עמדה בפתח.

"היי!" אמרה איימי בלבביות.

"היי, מה.. מה קורה?" שאלה ג'ולי בזמן שאיימי התיישבה על המיטה.

"אממ סתם... טוב תקשיבי אני יודעת למה ברחת היום מבית הספר, זה בגלל רובי נכון?" ניגשה איימי לעניין.

"כן טוב...." ענתה ג'ולי בבושה והתיישבה ליד איימי על המיטה.

"אבל אמרתי לך לא להתייחס!"

"אבל זה לא כל כך קל איימי! את חייבת להבין..."

"לא ג'ולי! את חייבת להבין! תפסיקי לתת תירוצים! את לא מקשיבה לה כי היא בן אדם רע! שאוהב לראות אנשים סובלים כי היא חושבת שהיא הכי טובה ומושלמת בגלל זה מותר לה להגיד דברים כאלה!! קודם כל שאת ניראת נפלא! אחרי 3 חודשים באשפוז התפתחת סוף סוף!" אמרה איימי והצביעה על שדייה של ג'ולי שהסמיקה. "שנית היא ניראת הרבה יותר נורא ממך! שלישית, בתכלס? הכי חשוב זה האופי! כי אם בן אדם הוא רע אז זה לא משנה איך הוא ניראה! גם אם בנים מתחילים איתה! זה בגלל שהיא שרמוטה ונותנת לכולם! ואת יודעת איך זה בנים!" אמרה איימי בצחקוק קל. "בקיצור מה שאני אומרת זה שאת בן אדם נפלא ואם תתגברי על הביישנות או לא יודעת מה יש לך אז כולם פשוט יאהבו אותך!" אמרה איימי וקמה למראה.

"ואם אני אשבר שוב?" שאלה ג'ולי בייאוש.

"אז את תישברי, תבכי אולי, אח"כ תתגברי על זה ותמשיכי! ובלי תירוצים! את עושה את זה לעצמך! בשביל שהחיים שלך יהיו יותר טובים!" אמרה איימי ונעמדה מול ג'ולי. "תחזרי אחרי: אני מושלמת כמו שאני ואם למישהו לא מתאים אז שיקפוץ לי!" אמרה איימי בתקיפות.

"מה?" התבלבלה ג'ולי.

"תגידי את זה"

"אבל-"

"עכשיו!!!"

"אני מושלמת כמו שאני ואם למישהו לא מתאים אז שיקפוץ לי! אבל זה לא יעזור!"

"תיסמכי עליי, מעכשיו את אומרת את זה כל לילה לפני שאת הולכת לישון וכל בוקר כשאת מתעוררת, כל פעם שאת מסתכלת במראה וכל פעם שבא לך להישבר! ברור?!" אמרה איימי בתקיפות, אבל עם חיוך.

"ברור" הסכימה ג'ולי בנדנוד.

"יופי!!" אמרה איימי בחיוך ויצאה מהחדר. ג'ולי נעלה את החדר שוב, היא הביטה על הים דרך החלון. כעבור כחצי דקה היא שמעה את דלת המרפסת נפתחת ומישהו התיישב על הערסל. 'מי זה יכול להיות?' שאלה את עצמה והציצה מהחלון. היא ראתה את סאם מתנדנד באיטיות על הערסל ושומע מוזיקה. היא הביטה בו למשך דקה ואז הסתובבה והחליפה בגדים לבוקסר וגופיה. היא שכבה מכוסה ובהתה בתקרה. היא כבר לא ידעה מה לחשוב.

"אני מושלמת כמו שאני... שיקפצו לי..נמנממ" גמגמה בעייפות ולבסוף היא נרדמה.

 שמעו אני יודעת שאני זונחת לפעמים.. אבל אני כותבת.. אני פשוט שוחכת לפרסם :\\ \

קיצר מקווה שתמשיכו לקרא.. ואם תשלחו הודעות של זירוז כשאתם רואים שאני לא מפרסמתת זה יעזור.. כי אני מקבלת לאימייל.. חחח

אוהבתתת 3>