-the real truth-

לא בא לי לספר מההתחלה...

אז ראיתי אותה...מחייכת כיאילו היא שמחה לראות אותי או משו..

אבל אני ידעתי שהיא רק רוצה להרוג אותי ולומר לי "אני יודעת שאת אוהבת אותו! אני לא יתן לך לקחת אותו!"

אפילו לראות אותה היה הרבה יותר נוראי מאשר לראות אותו

היום שחזרתי מחברה הלכתי ברחוב שאנחנו היינו הולכים בו הרבה...וניזכרתי..אני יודעת שהוא עדיין הולך שם..

כי הוא גר שם וגם היא גרה שם..

השמיים היו אפרוריים ובקושי היו אנשים ברחוב..והרגשתי כיאילו אני הבנאדם היחיד על כדור הארץ

והיה רק מישהוא אחד שרציתי לפגוש ..אותו

התפללתי לאלוהים "בבקשה! לא ראיתי אותו מלא זמן אני חייבת לראות אותו!"

אבל לא המשכתי ללכת וכל כך הרבה זיכרונות עלו בי ואפילו הדמעות מתחילות לבוא..

ולא ראיתי אותו באתי הבייתה תוהה מה היה קורה אם כן הייתי פוגשת אותו..

הייתי עייפה וסתם עצובה..קראתי ספר..ואז אמא שלי החריכה אותי לצאת איתה עם הכלבים לטיול..

וכמובן שהוא היה שם...ברחוב שלי..עם עוד שתי חברים..שהם גם "ידידים" שלי..

סתם בחוץ...אני לא יודעת מה הם עשו שם..אבל אמרתי לו שלום..ואז הם רצו שאני יבוא איתם.. יסתובב איתם..והלכתי איתם לחצי שעה

בחצי שעה הזאת לא החלפתי איתו מילה..קשר עין אפילו לא היה..כל כך ניסיתי להראות שהשמועה הזאת כל כך לא נכונה..

אבל הכי קשה זה שהשמועה נכונה..אני מאוהבת בו כל כך! הוא האהבה האמיתית שלי ! אף פעם לא אהבתי אף אחד כמו שאני אוהבת אותו..

אבל זה כל כך קשה שאתה מתחיל בשקר קטן והוא נהיה כל כך גדול..

תאמת אני לא יודעת מה לעשות...

ועכשיו אני ינסה להסביר לאנשים שקראו..

מה קורה שמאבדים ידיד כל כך טוב?

הוא היה ידיד כל כך טוב..הוא אמר לי דברים שהוא לא אומר לאפחד ואני אמרתי לו

הסתובבנו ביחד מלא...והוא היה חשוב לי ואני יודעת שגם אני לו..

אבל שהיא הגיעה המפלצת הזאתי השטן בתחפושת מלאך! והרסה הכל..

תמיד ידעתי שהוא הטיפוס שלי..שאם לא הייתי ידידה כל כך טובה שלו..כבר ממזמן..

כמה בנים שאני לא הייתי רואה תמיד ידעתי שהוא יהיה הכי טוב בשבילי..

הוא הכיר מישהיא זאתי המפלצת...הוא התאהב ו"היא בו" לפחות ככה היא טוענת...

והתרחקנו..מאוד..לא דיברנו למשך 3 שבועות

ושהתרחקנו חטפתי דיכאון הייתי עצובה כל כך

כתבתי את זה בבלוג כמה שאני עצובה בגלל זה.. וכולם קראו את זה והפיצו שמועה שאני מאוהבת בו

שלחתי לו מכתב שאומר כמה שחשוב לי הידידות בינינו ושהוא חשוב לי..

והוא החזיר לי גם ככה אבל הוא לא הראה את זה בכלל..לא ניפגשנו ולא דיברנו בכלל..

ואז ששמעתי שהוא חושב שאני אוהבת אותו התרגזתי אחרי מה שכתבתי לו הוא חושב שאני אוהבת אותו?!

והחלטתי להתעלם! לא לנסות לדבר איתו! לא לכתוב לו מכתב מטופש ואם אני רואה אותו להתעלם..

כבר אמרתי לכולם שזה סתם שמועה שזה סתם שאני לא אוהבת אותו

אבל אחרי שאמרתי לכולם את זה...התאהבתי..הייתי מאוהבת בו גם שנה שעברה...זאתי הייתה אהבה כזאתי שבאה בגלים

והגל הזה פשוט צונמי!

והכי נורא..שאף אחת מ "החברות" שלי מבינה אותי..כל אחת עסוקה בעצמה אז אני כבר סיימתי לדבר עליו איתם..

לא הייתם חייבים לקרוא..אבל אני שמחה אם קראתם..

ואם תוכלו לומר לי ל מיני דברים שיוכלו לעזור אז תודה

3>