טיפות של אושר

אז אני בבית נבאללה, טוחנת שעות בבסיס ובמשרד. לא מה שציפיתי.

אמנם אני מורעלת ומאוד מתלהבת מהמקצוע והתפקיד שלי, הנסיעה חזרה הביתה בשעה כ"כ מאוחרת בעוד שיש לי בסיס במרחק הליכה של 5 דקות מהבית מאוד מתסכל, אבל היי- זה צבא.

ביום שלישי יש לי ועדה בתה"ש שאני אבקש ממנה שתעביר אותי למקום יותר קל"ב(אני לא כ"כ תמימה שאני חושבת שאם אני אבקש סתם ככה משהו מהצבא אז יתנו לי) כמובן שאני אספר להם סיפור סוחט דמעות על מדוע אני צריכה להיות להיות בבית.

חיי האהבה, בהחלט אהבה. אין מה לומר, פצ'ולי הוא המתנה הכי גדולה שיכלתי לבקש וקיבלתי.

אני מסכימה שמערכת יחסים זה הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי וכל הקודמות מתגמדות לעומת זאת. אין מה להשוות.

הוא כ"כ מדהים, תומך, משרה הרגשת בטיחות ונועם, רגיש, חייכן, סטלן ופשוט הכל בשבילי. כן, זה מצחיק שאנחנו מדברים על חתונה כי שנינו נמצאים בערך שנות אור מזה, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהקשר הזו הוא פשוט קוסמי ומדהים ואני חושבת שמצאתי את בעלי. ביחד עם כל המילים היפות האלה והמעוררות תימהון לגבי האופי שלי או אופיו של הקשר, אני לא כזה בעננים- יש לנו קשיים, ולא מעט אך אני לא מתכוונת לוותר כ"כ מהר ובאותה נשימה אני גם יגיד שיש בעיות מסוימות שאם הן לא תפתרנה ממש לא תהיה חתונה ולא בטיח :) שוב פעם המילה הזאת....רחוקקקקקקק אבל אוהבת לנצח.

אבא וחברה שלו נפרדו, ממש באסה כי לעומת החברה האחרונה שהייתה לו-יותר נכון השטן- זו הייתה נפלאה, אמיתית ומקסימה וממש כואב לי שהם נפרדו, אמנם היו גם כאלה לפניה שגם אותן רציתי שהן ישארו אך מה לעשות. חבל לי שזה יצא ככה ואני מאוד רוצה שאבא שלי ימצא מישהי ולא יהיה לבד. אה, וגם גיליתי משהו מאוד מסעיר על אבא שלי שהוא מסתיר ממני כבר 9 שנים. הנסיבות שגיליתי את זה היו על הפנים, אבל לפחות זה בא ממנו.