לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג סיפורים [:


רדו לקרווא . [ ;

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

ICQ: 325230055 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2008

סיפור קצר


היה בא לי לכתוב סיפור קצר.

זה לא קשום לסיפור "חברות לנצח"

כנראה שבמקביל לסיפור אני יכתוב גם סיפורים קצרים.

 


 

גשם, רוח חזקה, היא הולכת לבדה בקור העז,

לבושה במעיל דק שלא מרחיק את הקור הכבד מעלייה.

היא לא בוכה. אבל היא גם לא צוחקת. היא מרגישה בעיקר מוזר. היא אפילו לא הספיקה לדרוש הסבר ממנו, הנבל, אבל היא לא יכלה לעמוד שם יותר.

היא עצרה לשבת על ספסל רטוב ליד הים. נהיה לה יותר קר.

היא משחזרת כל רגע ורגע ביחסים ביניהם.

את הרגע שהם נפגשו, בפאב נידח בדרום ת"א.

הוא שלח אליה מבטים והיא הסמיקה. הם התחילו לדבר והחליפו טלפונים. יום אחרי זה הוא התקשר. היא לא חשבה שהוא יתקשר. היא הייתה מאושרת.

הם התחילו להיפגש בקביעות. הוא היה מבוגר ממנה בעשר שנים. היא הייתה עדיין סטודנטית באוניברסיטה, בת 21. הוא היה בן 31.

היא זוכרת איך היא הייתה מאושרת במחיצתו. כל ערב היא הייתה מחכה שהוא יתקשר להזמין אותה למסעדה, או סתם לטייל בחוץ. לא היה אכפת לה. היא אהבה אותו.

היו להם יחסים מושלמים, כמו שכל זוג היה רוצה. אבל אז הגיע היום.

היא יושבת פה על הספסל ומנסה לעצור את מחשבותיה.

היא עוד לא בכתה. היא הייתה בהלם.

היא נזכרה איך הוא אף פעם לא רצה שהיא תבוא אליו הביתה. בטענה ש"אני בן אדם מבולגן. אני מפחד שלא תרצי להתראות איתי אחרי שתראי את ביתי."

וכשהיא הייתה מתעקשת הוא היה כועס. אז היא הפסיקה.

והיום. היום יש לו יום הולדת. היא הכינה לו הפתעה. אותה, עם בגדים סקסיים ומתנה. היא עלתה במדרגות הבניין. היא דפקה בדלת, ומהר כיסתה את עיניה עם שלט שהכינה שבו רשום "ביחד נתגבר על הבלגן" הדלת נפתחה. ולאט לאט היא הסירה את הפתק מעיניה. היא ציפתה לחיבוק ונשיקה סוערת. אבל מה שהיא קיבלה זה סתירה. סתירה ללב.

מי שעמד מאחורי הדלת זה לא היה אהובה. זאת הייתה אשתו, שהחזיקה בידה את ילדתו בת השנתיים.

היא שמעה אותו צועק מבפנים "מותק, אל תוציאי את הילדה. גשם בחוץ." אבל אשתו רק עמדה והסתכלה עלייה.

הוא התקרב לדלת וראה אותה עומדת בחוץ, עם מעיל שמתחתיו הבגדים שכל כך השקיע בהם בשבילו. "שלום, מי את?" הוא שאל.

היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה ופשוט רצה משם.

היא יושבת על הספסל והתחילו הדמעות.

היא כעסה עליו. ששיחק בה ככה.

היא כעסה על עצמה. שבזבזה שנה תמימה באהבה אחרי מישהו שהיא לא מכירה בכלל.

היא כעסה על העולם, שנתן לה להיות כזאת אומללה.

"אני לא רוצה להיות האישה השנייה" לחשה לעצמה והדמעות התגברו.

פתאום היא חשבה שבזמן שהיא הלכה כעיוורת אחריו, היא הייתה יכולה להכיר מישהו רציני, להתחתן, ואפילו להקים משפחה מאושרת.

היא הפסיקה ללמוד בשבילו,

היא רבה עם הוריה בשבילו,

היא ניתקה קשר עם חברותיה בשבילו,

בעוד שהוא רקד על שתי חתונות.

בעוד שהוא נהנה גם מחיי לילה סוערים ומאהבה צעירה,

וגם מאישה בשלה וילדה מתוקה.

היא כעסה על עצמה כל כך, שבלי לשים לב, אחרי שנייה מצאה את עצמה עמוק בתוך הים השחור.

הוא הרס לה את החיים.

 


 

תגובות ?

נכתב על ידי , 27/6/2008 01:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



3,983

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבלוג סיפורים | ניצן [: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בלוג סיפורים | ניצן [: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)