יש לי סיפםור עצוב לספר.
יש לי... זאת אומרת היה לי חבר, שסידרתי בשבילו הכל.
תכננתי שתהייה לו חברה, וכשהוא נפרד ממנה אני נשלחתי להגיד לה, ושהיה לו משעמם איתה, אני תכננתי משחק אמת או חובה, ובחובה עליו סדרתי לו נשיקה בפה וסלואו צמוד צמוד אם מוזיקה יפה
ידידה שלי שקוראים לה אחינועם, אבל אנחנו קוראים לה אָחְי (שאני מאוהב בה) רצת אותו, אז סידרתי לה אותו כי לא רציתי לעמוד באמצע, הוא בא אלי אתמול וממש נהננו,
היום, (11 ל11) הוא בא לבית הספר ולא דיבר. אני בתור החבר הכי טוב שלא הלכתי לשאול אותו מה יש לו והוא לא דיבר.
אחרי זה אני ועוד חבר שלי הלכנו שוב פעם כי ידידה שלי (חברה שלו) ביקשה.
וא אמרתי לו: "נו אופק מה יש לך? אנחנו חברים שלך אנחנו לא נספר" והוא רק אמר: "אתם לא החברים האמיתיים שלי"
וזה דפק אותי לגמרי לא דברתי לא עשיתי כלום.
נהייתצי בדיוק כמוהו. אמרתי שאני חולה ובאתי הביתה לכתוב לכם ולספר לכם מה עברתי...
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
