אומרים שילדים שנפטרים בגיל קטן , באים כדי לסיים את מלאכתם של צדיקים שנפטרו ...

אם כך , לפני 19 שנה הגיח לעולם ילדון קטן ... שבא במטרה אחת - לתקן מלאכת צדיק ,

ההורים שלי נקשרו יותר מידי(כצפוי) לילדון.. ולא ידעו שחמישה חודשים אחר כך, כאשר יסיים את מלאכתו-הוא ילך לעולמו ...

כיום , אמא קוראת לו "הילד" .. אבא בכלל לא מדבר עליו ... והנושא לא מדובר כמעט בבית...זה מרגיש לי כאילו אסור לדבר על מישהו שמת...

את הילדות שלי העברתי במחשבות בלתי פוסקות על האח שלא הכרתי-וכנראה גם לא אכיר...

הייתי מתרגשת בכל פעם שהיו אומרים בצחוק בחבר'ה משהו על אח שלי-גם בלי לדעת שיש כזה...

הייתי נזהרת לא להגיד את השם שלו-אפילו אם כלל לא מדובר בו ..ובכל פעם כשההורים היו קצת מצוברחים-הייתי מסיקה ישר "זה יום השנה , בר תתרחקי" .

ביסודי, הייתי נורא רגישה בכל הקשור אליו... ופעם אחת אמא הראתה לי תמונה שלך...הן היו נמצאות בארון של שקד...גבוה גבוה , בתוך שקית בתוך שקית בתוך שקית....לפעמים הייתי עולה לשם כשהייתי לבד בבית , ומחפשת...הייתי גם מוצאת לפעמים אבל חוששת לפתוח את השקיות למקרה שלא אכניס אותן שוב כפי שמצאתי אותן...

שנה שעברה העברתי את היום הזה הרחק מההורים , זה עשה לי טוב...קשה לי לשמוע "זה יום קשה בר , את יודעת מה קרה לפני כך וכך שנים..."

אבל בל"ג בעומר...ב18 שנה לפטירתו-הרגשתי בגידה באחי , על כך שהמשפחה עושה מדורה למטה... נשארתי למעלה , בכיתי , דיברתי איתו ...והוא ענה , לא במילים-אבל בסימנים...

בכל שנה , בטקס רבין-היו משמיעים את "לבכות לך" , ותמיד הייתי פורצת בבכי מר , היו קוראים לי "איזה רגשיייי" בלי לדעת שמאחורי הרגשי הזו-יש סיפור לא קליל ...

אין ספק שחיי היו שונים לגמרי אם לא היית הולך .. אם היית נשאר ... ביסודי אפילו האשמתי אותך על כך שאני לא מקובלת ...סטטיסטית , לכל הבנות המקובלות היה אח גדול .. פעם אחת ביקשתי ממך שתעשה אותי מקובלת...יום אחר כך , כרמל היתה אצלי ואמרה לי "בר...אם את רוצה להיות מקובלת , בהפסקות בואי תמיד איתי ועם זוהר..." ידעתי שאתה מקשיב לי, והמשכתי לדבר איתך....

הימים האלה לא עושים לי הרבה בלב , כי אנחנו ביחד תמידתמיד ... אבל אני מרגישה צורך לזכור שזה היום , לציין את זה איפשהו ..ואיך שהוא במהלך השנה אני לא בוכה , אבל בימים האלה... אין לי בכלל שליטה על זה....

כל פעם אני מתארת לעצמי את זה שאני הולכת לקבר שלך , ולא מסוגלת לבכות עלייך ליד אמא.... רק בגלל זה אני לא באה... באמת ! אם היתה לי אפשרות לבוא לבד...כבר מזמן היית רואה אותי שם ....

אני אוהבת , ואוהב אותך תמיד...

"אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה
געגועי כמו דלתות
שנפתחות בלילה

לנצח אחי
אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע...."

כן , הפוסט הזה היה גדוש דמעות...