אני אוהבת את הרעש של הטיפות, כשתוך כמה שניות זה הופך לגשם סוער.

אני אוהבת לשמוע את העצים זזים, כאילו נאבקים ברוח על מנת להישאר על הקרקע.

אני אוהבת את הצמרמורת שמקבלים כשממש חם מתחת לשמיכה, וברגע שמוציאים את היד חוטפים זרם שגורם לך לצמרמורת ולהתחרטות על אותו רגע בו חשבת שחם לך מדי..

החורף הוא תקופה שבה יש תחושה שהגשם ישטוף הכל..

כשאני מסתכלת על הבוץ שנשטף בכבישים בירידות (או עליות, תלוי איך מסתכלים על זה) אני מדמיינת שזה כל הג'יפה של הקיץ, כל ההתנהגות הבזויה, הלבוש המגעיל- ואני מדברת בצורה נורא קיצונית על הדברים הקיצוניים- שהתירוץ שלו הוא "חם לי נו".

אני חושבת כמה זה מצחיק שאומרים "בא לי חבר לחורף", אחרי שבקיץ החליפו חברים כמו גרביים למרות ש"חם לי נו".

הגשם נועד לשטוף את כל החטאים.. כאילו שבכל פעם שאנחנו עושים טעות, היא פשוט יוצאת אל האוויר כמו אוויר שחור, ורק הגשם יכול לשטוף את אותה הטעות..

אני חושבת שהרעמים נועדו כדי לעורר אותנו, וזה לא רק בצורת משל- כששומעים בום נבהלים, חושבים פעמיים, נכנסים להיסטריה בחשיבה של "אולי זה סימן?".

הברקים זה על אותו עיקרון, כשפתאום רואים אור מסנוור, כשעוצמים עיניים ופותחים אותן מחדש- אפשר לראות הרבה כי רואים את זה בבום, וכשאתה רגיל למשהו מסוים, רק בום או אור נורא חזק יכול לפקוח לך את העיניים מחדש.

 סינדרלה.

עריכה 15:28;

תודה לרנואר 408645 על הכותרת והמון דברים בבלוג.

יאי, מצאתי בלוג שווה. עכשיו אני אחרוש על הדברים שם :D