טוב אז ככה אני גל ואני חדשה יחסית בכל קטע של הבלוגים..

מתוך איזה צורך לכתוב ולהוציא את כל מה שיושב לי בפנים...

היום יום ראשון..השבוע התחיל אופטימי למידי...

שבוע שעבר היה לי שבוע מאוד מוזר שונה כזה, דברים נראו לי אחרת,חברות שלי פתאום הפכו שונות לא יודעת כאילו הכל התפוצץ בפרצוף..

אתמול בערב...קרה לי משהו מאוד מוזר אני וחברה שלי ליפעמים ניפגשות מדברות זה קורה לעיתים רחוקות שיוצא לנו להיות אני והיא ככה לשבת לדבר על החיים... אתמול שחזרתי מהחזרות של ההפקה בתאטרון {בגרות...כן...} החרגשתי פשוט ל=ב=ד כאילו התפקיד גם לא הלך לי.. וגם אני והחברות שלי לא ממש במצב טוב עכשיו מין ריחוק כזה...אז בסדר זה קורה מידי פעם אבל לא יודעת אתמול זה היה הכי מוזר פתאום אני באמת מרגישה לא חברה... כאילו אני לבד אני עם עצמי בעולם מה שבחיים אבל בחיים לא הרגשתי ככה...בדרך כלל אני מרגישה מוקפת באנשים ואתמול... כלום...

אז לא נישברתי או בכיתי המשכתי.. למרות שבלב יש לי הרבה מאוד מה לומר ולהגיד לאנשים בפנים כי לא סתם אני פתאום לא מדברת או פתאום אני כועסת אבל למי שזה עובר ככה ליד האוזן אז זה בסדר...בי? זה פוגע אבל מי אני לעומת אנשים אחרים...אני יודעת שליפעמים אנ מגזימה בקטע של כעס או לא לדבר אבל זה באמת ממקום של אהבה לא ממקום של רוע... אבל יש אנשים שחושבים שזה מרוע ויש את האנשים שיודעים שזה בסך הכל מאהבה..

מי שמבין...יבין...חח

בקיצור אז איך הגענו לזה?!?! אה...כן... אז אתמול בערב ישבתי לי בבית ויצאתי החוצה קצת פתאום קיבלתי הודעה גל רוצה לעשות משהו? אמרתי שכן אין לי בעיה אם יש משהו מעניין חוץ מלשבת סתם כמו חסרי תועלת... אז אחרי כמה דקות קיבלתי שוב הודעה.. ובה היה כתוב "גל רבתי עם אמא שלי ואני כולי רועדת" ישר לא הבנתי מה קרה ואמרתי שגם אם גשם בחוץ וגם אם קר וגם אם אני עייפה אני חייבת ללכת לבדוק מה קרה...ואחרי כמה דקות קיבלתי את ההודעה שהכי זכורה לי מכל ההודעות "גל אני רוצה לדבר ר=ק איתך" באותו רגע..הרגשתי שוואלה יש מישהו בעולם שרוצה לשבת ולדבר איתי ולשפוך את הלב שלו אליי.. מישהו שבאמת חשוב לי מישהו שגדלתי איתו ללא ספק כמו משפחה בישבילי...אז רצתי מהר פגשתי בדרך את מאור והוא הקפיץ אותי.. הגעתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק כזה גדול ובאמת שקשה לי להראות אהבה....חחחח מי שיודע... אז לא היסתתי חיבקתי שאלתי התעננינתי לדעת באמת מה קרה..וככה התחיל הערב התחלנו לדבר על החיים והיה לי הכי כיף בעולם כמה שהיה לי חסר הימים האלה שהיינו יושבות מדברות על הסדנה... אייייי איזה חלום...אין על המקום הזה....

בפגישה הראשונה של הסדנה נינכסתי ראיתי את מיכלוש ועומר יושבים ואת מאיר וכאילו אני הרגשתי וואלה איפה רותןןן???....

כמה היית חסרה לי שם.. אבל אמרתי לעצמי אין מצב... אני חייבת להיתמודד עם זה פשוט חייבת בהמשך הפגישה הייתי עם עצמי וניזכרתי על שנה שעברה כמה זה שונה....עם כל החברה שהיו חלק משם...אוףףף...זה עצוב להיזכר בזה ממש...

אזזזזזזז...נחזור לעינייניוו.. אתמול חזרתי הביתה בהתחלה ברגל כן..אחרי זה עלינו באוטו... וזהו..

ליפני שנירדמתי היה לי כמה דבריםבראש.. איך החברות הכי טובות שליי..אפילו לא התקשרו להודיע לי על הישיבה אתמול..הבנתי שכנראה רצו לשבת רק אלה שעושים את הצחוקים בלי להעכיר את האווירה אם אני יבוא..אז בסדר הבנתי את זה באהבה כן. לא בכעס... כאילו מתחת לכעס מתחת לזה שאנחנו לא מדברים בישביל הכבוד לבוא להגיד "בואי גל שבי" אני רציתי לשבת באמת..ועכשיו אין את התירוץ הרגיל "איפה גל?" "ישנה" מוזר אני כל הזמן ישנה חחחחחחח...בסדר...חפיףף..

חברסססססססס החיים יפים תחייכו אליהם והם????? יחייכו בחזרה..

אני למדתי משהו מהשבוע הזה למרות שזה שזה ניתוק סתמי..יש הרבה מתחת... והבנתי... שלא הכל כמו שחשבתי... התפוצץ משהו בפנים...ככה זה החייםם..

יום טוב מואהההההההההה