Life is on the edge

האמת שהבלוג הזה ישן...

אבל היו בו מלא אנשים שלא אמורים לקרוא אותו!

ונמאס לי מהרבה אנשים שם...

כי לא באמת יכולתי לפרוק את מה שאני מרגישה...

עכשיו יש פה רק בן אדם אחד שמכיר אותי..

וזאת החברה הכי טובה שלי שרק היא יודעת איך אני באמת מרגישה.

ולכן אין לי התנגדות שהיא תקרא את הבלוג הזה.

אבל הקודם היה בלתי נסבל!!!

יכול להיות שקצת השתניתי לאחרונה...

ויש לי חברה שרבה איתי הרבה...

לא טוב לי לריב איתה.בריב הקודם היא אמרה לי איך היא מרגישה..

היא לא קראה לזה ריב.. אלא פריקה.

היא פרקה הכל בפניי.

אמרה לי שהיא מרגישה שהשתנתי.

שאני כבר לא שמה עליה.

ועל עוד אנשים.

שאני כל היום מדברת על טוקיו הוטל.

שאני כבר לא מתקשרת.

שהחברות שלנו לא חשובה לי.

אני במקום להלחם על שלי ולהגיד לה שזה לא נכון...

ביקשתי סליחה..

סליחה סליחה סליחה סליחה... ועד שהיא סלחה.. עבר זמן.

ומאז אני מתקשרת יותר... צוחקת איתה יותר...

באה אליה יותר... מנסה לגרום לה להרגיש אחרת.

ולפני כמה ימים היא הייתה עצובה... היא לא הסכימה להגיד לי למה..

אבל אני ניסיתי לעודד אותה שנים! אבל לא הצלחתי...

אחר כך גיליתי... שהיא הייתה עצובה בגללי.

אווץ'! זה כאב!!!!

ואז רבנו שוב... ואנחנו עדיין בריב.

אבל חברה טובה [זאת שקוראת פה.] גרמה לי להבין שאני בעצם כלבלב.

כלבלב שכל הזמן מתחנף ומבקש סליחה על אלוהים יודע מה...

במקום לחשוב על זה שגם היא לא בסדר.. הפלתי הכל עליי.

ותקעתי סכין בלב!!

סכין שהיה קשה מאוד להוציא!!!

והייתה לי שיחת נפש טובה עם חברתי...

שחיזרה את החברות שלנו עוד יותר וגרמה לי להבין כמה התבגרתי.

וזה נכון.. התבגרתי... ועכשיו אני צריכה להתחיל להתמודד עם זה.

כי להתבגר זה קשה. בעיקר במקרה שלי.

כי אני במסגרת ההתבגרות השתניתי ונהייתי שנואה.

לא שזה מזיז לי.. זה לא!

פשוט נמאס לי שהאנשים האלה נכנסים לבלוג שלי וקוראים אותי.

לכן שיניתי מספר...

טוב... מקווה שתהנו לקרוא בבלוג הזה...

ושאני אהנה בו יותר מהקודם..

ואני ממש אוהבת לחפור! XD..

שמתם לב אה..?

חחח...

אז אני מעריצה את מי שקרא את זה!

יום טוב לכולם...