My Pointless Life

Two roads diverged in a yellow wood,

And sorry I could not travel both

And be one traveler, long I stood

And looked down one as far as I could

To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,

And having perhaps the better claim,

Because it was grassy and wanted wear;

Though as for that the passing there

Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay

In leaves no step had trodden black.

Oh, I kept the first for another day!

Yet knowing how way leads on to way,

I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh

Somewhere ages and ages hence:

Two roads diverged in a wood, and I-

I took the one less traveled by,

And that has made all the difference.

ובעברית:

שתי דרכים נפרדו ביער עבות

 לא שתיהן בשבילי..

הצרתי על כך..

נעצרתי מולן לזמן ממושך.

 לאורכה של אחת הרחקתי ראות, עד נקודה פתולה שבסבך.

לשניה אז פניתי, כמותה מפתה ואולי במעט מצודדת יותר..

רמוסה קצת פחות, כך לי נדמתה..

עשביה שעליה פחות עבותה..

 בעצם דמו הן כמעט בלי הכר.

בשתיהן כאחת ריצד שם האור,

על מרבד בתולי של עלי השלכת.

 אז, אמרתי, לזו יום אחד עוד אחזור !

אך לא..שכן דרך נמשכת, ידעתי,

 מכאן לא אשוב עוד ללכת..

ברבות הימים, בשנים הבאות,

 אאנח בחוזרי לספר :

איך אי שם, משתי הדרכים שביער עבות..

בחרתי בזו שהלכו בה פחות

ופה הרי כל ההבדל בעולם.

רוברט פרוסט)                                       (

כן,אני יודע שחלק מהשיר הזה כבר הופיע פה פעם,

אבל הוא פשוט כל כך יפיפה שאני רוצה שתקראו את כולו.

לדעתי הוא מייצג את רוב האנשים שקוראים פה, גם אם הם לא חושבים ככה....

הרבה זמן לא נתקעו לי ככה המילים. פשוט,נותרתי ללא מילה.

מקווה שתיהנו מהקריאה,ותבחרו את הדרך שלכם. כי בסופו של דבר,אתם יודעים שלא תשובו ותלכו בדרך השנייה.

בהצלחה!