אני מנסה להוציא את המירב מכל הלחץ הזה,
לחשוב שבלי הלחץ הזה אני תמיד נעשית חולה,
אבל אז אני חושבת לעצמי שאני נעשית חולה גם מהלחץ עצמו,
ואז אני סוף כל סוף מתפכחת ומגלה שאני תמיד חולה,
תמיד הייתי.
לא רק בקטע נפשי, יותר בפיזי.
ותמיד הייתי אינסומנית.
אני לא זוכרת תקופה שבה לא לקח לי לפחות חצי שעה להרדם. לפחות.
בתקופות הרעות ביותר הייתי יכולה להתהפך חמש שעות, או חמישה לילות,
והשינה הייתה חומקת ממני.
פיסה של שלווה.
כמה מתאים לי לאבד אותה, לזרוק אותה לאחור, להגיד שאני לא זקוקה לה,
כמו שאני אומרת שאני צריכה להיות שמחה כל הזמן,
כמו שעכשיו, כשהכרתי ביניהן והן נעשו חברות יותר טובות מכל מה שיכולתי לתאר
הפנים שלי יראו שמחה ואושר בשבילן על כך שהן מצאו זו את זו,
ועל כך שיצרתי חברות חדשה,
ועל כך שאני אוהבת אותן כ"כ וטוב להן כ"כ יחד,
אבל בלבי ישנו מן כאב של צביטה שהרסתי לעצמי את החברות עם כל אחת מהן.
כך אני מרגישה.
זה לא משנה אם הן יכחישו או לא שאני מאבדת אותן לחלוטין, שהרסתי לעצמי משהו,
קשר מיוחד עם אנשים, שאני מקנאה וזה דוחה ומגעיל אותי, מעורר בי בחילה.
הקנאה היא רגש שמעולם לא הוקרתי ותמיד סלדתי ממנו,
ואם כן למה אני חייבת לקנא?
למה אני יודעת שהפגישה איתה לעולם כנראה לא תתבצע כמו שתכננו.
כי עכשיו זו סוג של שלישיה.
כזו שבה אפשרי להפגש בלעדי, כמובן. אולי יש לי "מקום של כבוד" בגלל ההיכרות הזו.
אולי אני סתם מגעילה עוד יותר וסוטרת על הלחי של עצמי.
אני לא מאמינה בגורל, שום דבר מזה לא היה קורה אם לא הייתי מתנהגת כך,
אפילו שלא עשיתי שום דבר, למעשה.
ובכל זאת, אני חשה שאסור לי להתחרט על דברים שעשיתי,
חרטה היא רק עוד סוג של רגש שברצוני להוקיע ממני,
כי אין לי סיבה להתחרט על העבר,
זה לא יתקן את ההווה, את העתיד.
אני חיה את ההווה.
העבר לא משנה לי.
ככה זה וכך היה תמיד.
אם כן... מדוע אני נוצרת את רגשותי כפי שהיו בעבר,
את הסיטואציה כפי שהיתה טרם הפגישה שאני עצמי הובלתי אליה ואני לא מתחרטת על דבר,
למה אני עדיין בוכה ומאמינה שהכל עוד ישוב למצב בו לא הרגשתי את הקנאה הזו, המטונפת מרוע לב והמגואלת מאנוכיות, אשר מאכלת את ליבי, ופושטת משם אל כל אברי גופי,
אל נשמתי?
אלוהים הוא רק עוד שם פרטי.
עריכה, 21:21
את לא צריכה לדאוג לי.
הייתי שמחה להגיד שאהיה בסדר,
אבל הגעתי כבר למסקנה שלעולם לא אהיה בסדר וזהו.
אז אל תדאגי, לא אהיה בסדר ואין טעם לתקן את המעוות.
אני אוהבת אותך, אז אל תטרידי את עצמך עם דאגה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
