לפני שעה בערך חזרתי הביתה אחרי השבועיים של הסמינר פתיחה.
וואו, היה מטורף!
השבועיים הכי אינטנסיבים שעברתי בחיים שלי,
באמת שהרגשתי שעברו חודשים ><
כשכל יום מתחיל בשבע/שש בבוקר ונגמר באחת בלילה (הכי מוקדם),
עם ארבע פעולות ביום ובנוסף מליון ואחת דברים קטנים אחרים,
שלא לדבר על החוויה החברתית המדהימה של לחיות שבועיים עם 50 אנשים שאני אוהבת,
שיחות עד השעות הקטנות של הלילה, ארוחות ביחד, משחקים ועוד כל כך הרבה..
היה די מדהים!
כאילו היה לי ממש קשה, גם פיזית (מעט מדי שעות שינה בעיקר, והצטננות נוראית באמצע) וגם נפשית, מאד,
הרבה פעמים הרגשתי לא קשורה ולא הבנתי מה אני עושה שם, לא תמיד התחברתי לנושאים ולעשייה התנועתית וזה מחליץ אותי..
אבל במבט לאחור כמובן שזה מרגיש רק כחוויה מדהימה ומיוחדת ואדירה.
היה מתיש, ומעייף, וקשה, אבל גם כיף, ומעניין, ומיוחד.
חזרנו הביתה ליומיים של שינה ובמוצ"ש אנחנו נוסעים אל הקומונה ואז הדבר האמיתי מתחיל!
אני מתה מפחד, באמת שמתה מפחד,
וממש מפחדת שאני לא אוכל להתמודד עם הכל, ושיהיה לי קשה מדי,
הולכת להיות שנה קשה, עם עבודה מטורפת והשקעה מטורפת, אינסוף משימות, אחריות על עשרות ילדים,
חיים משותפים בבית עם עוד מלא אנשים, ועוד יותר מדי דברים,
ואני מפחדת להתמוטט..
אז יומיים לנוח ואז ממשיכים עם העבודה הקשה,
מקווה שיהיה טוב =)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thinking too much