lost in a sea of thoughts

אוקיי, אז חזרתי מהצבא לחג היום,

ובחיים לא התגעגעתי לבית כמו בשלושה ימים המסכנים האלו ><

גאד, אם עד עכשיו היה קמצוץ של ספק בכך, עכשיו זה בטוח-

אני לא רוצה להיות חלק מצה"ל.

אבל אנחנו חיים במדינה מיליטריסטית אז אין לי ברירה..

בתכלס אלו היו שלושה ימים נוראיים,

אני שונאת את המחלקה שלי,

לא מסתדרת עם כל הקטע של משמעת צבאית ותיזוזים וטירונות (כפי שהיה צפוי),

גם פיזית ממש כואב לי כי הנעליים לא טובות לי ואני גם ממש לא בכושר,

כמעט לא עשינו שום דבר מעניין בימים האלו אלא בעיקר חיכינו כך שהזמן לא עובר,

בבקו"ם היה סופר מעצבן וגם הכריחו אותי ללבוש את נעלי העור למרות שזה נוגד לאידיאולוגיה שלי,

ובאופן כללי מעולם לא חיבבתי את צה"ל או רציתי להתגייס אז די קשה לי להשלים עם זה שכן התגייסתי.

אני לא מסכימה עם דרך הפעולה של צה"ל בכל כך הרבה צורות שונות,

שלא לדבר על ההתנגדות האידיאולוגית הבסיסית לצבא כובש,

אז ממש קשה לי להיות חלק מהגוף הזה.

ואני גם לא מסתדרת עם סכמות אז העניין של פקודות ומפקדים לא ממש עובד איתי.

אבל המפקד שלי מקסים, והיתה לנו שיחה טובה והוא הבין את הראש שלי,

הוא בקושי מעיר לי על דברים שלבנות אחרות הוא כן מעיר אז נראה לי שהוא הבין עם מי יש לו עסק.

בתכלס הרי אני עושה את הדברים כמו שצריך, מגיעה בזמן ועוזרת בעבודות והכל,

פשוט לא ממש אומרת "כן המפקד" או עומדת ישר או מקריאה זמנים ושטויות כאלה,

ונראה לי שהסגל הפיקודי שלי (שהוא די אחלה) הבין שאין צורך להציק לי על זה.

וגם יוצא שאני לא סוגרת שבת בכל הטירונות כי יש לנו סמינר גרעין על הסופ"ש שאמורים לסגור,

ויש את החג (אנחנו יוצאות גם לחג שני), כך שיוצא טירונות די קצרה,

זו הנחמה היחידה שבזכותה (וכמובן בזכות הבת גרעין שאיתי בטירונות) אני מצליחה להתמודד עם הטמטום הצבאי.

אז שיהיה חג שמח לכולנו :)