lost in a sea of thoughts

המרבד השחור נפרש מעליי,

אינסופי ונפלא, מטביע אותי בתוכו.

האפילה עטפה אותי,

מנגבת את דמעותיי ומעמעמת את העצבות,

מסתירה הכל. מחביאה אותי.

הרגשתי בודדה,

וחיוך נפרש על שפתיי רק מעצם המחשבה על הריקנות סביבי,

אין מי שיפגע בי.

הכוכבים נצנצו מעליי כלועגים לכאבי,

יפים כל כך שלא יכולתי לכעוס עליהם.

נצנוץ של אחד הכוכבים חצה את השמים,

זנב אור יפייפה ליווה את נפילתו.

התאבדותו היתה ראוותנית ועיניי חיכו להרוגים נוספים.

שכבתי על הקרקע הקשה שעות,

הולכת לאיבוד בחושך מעליי ובנקודות האור הקטנות,

מתענגת על כל פס אור שעבר בחטף בחיי.

לבסוף עיניי התקבעו על כוכב זוהר אחד,

לא גדול במיוחד, אך יפייפה.

ונראה היה כאילו הוא מעומעם, מתלבט אם לברוח או לא.

לאחר כמה דקות הוא נכבה.

היקום לא הניח לו להשתהות ולבחור,

העולם בחר בשבילו.

נקודת האור המהבהבת נעלמה,

כוכב קטן נמוג מולי הלילה.

לא ראוותן כמו חבריו,

לא בחר בסיום גדול,

פשוט חמק לו פתאום מהשמיכה השחורה,

ונגמר.