lost in a sea of thoughts

נשימה חדה חתכה אותי ונשיפתה יצאה כאנחה בענן קור,

עיניי ריצדו סביב, מצטמצמות בנסיון נואש לראות בחשכה הסוגרת.

רגליי כבר כאבו אך הפחד הניע אותן בריצה מטורפת וחסרת מטרה,

לא ידעתי לאן אני שועטת אך המשכתי לרוץ.

המבוך הלך והסתבך, כל עץ נראה כמו קודמו ונראה שהרמתי כבר כל אבן,

רציתי לעצור ולא הצלחתי, ולא ידעתי מה יותר גרוע- חוסר הוודאות או הידיעה.

פתאום הגעתי למבוי סתום, סבך שיחים משוגע שתאם לבלגן בראשי,

זרקתי את עצמי על הקוצים והענפים החדים אך הדבר היחיד שהצלחתי להשיג זה שריטות.

מדממת ועם עיניים מוצפות דמעות התמוטטתי על האדמה הקרה,

קוברת את ראשי בידיי ומרגישה את ליבי מפעם בפחד.

לא ידעתי מה לעשות, רק ידעתי שאני כבר לא יודעת איפה לחפש,

ושאני הרבה יותר מדי מפחדת לא למצוא.