בס"ד
פרק ב'
זה היה יותם, הילד מהכיתה שהסתכל עליה.
"היי, מה שלומך?" –שאל יותם.
"טוב תודה, מה שלומך?, איזו הפתעה לראות אותך כאן"- השיבה אלה.
"חח זה בסדר, לא היית היום- חשבתי שאת חולה."
"אוי תודה רבה! זה ממש יפה מצידך, אגב אני לא חולה.. סתם לקחתי יום חופש."
"כן, כל אחד צריך כזה מידי פעם." ענה לה יותם.
"נכון" –הסמיקה אלה.
היא עדיין לא קלטה את הסיטואציה שמישהו מהבית-ספר החדש בא לבקר ולתת לה שיעורים.
ולא סתם מישהו.. יותם, הילד שמסתכל עליה. הילד שתמיד נמצא במרכז העניינים, זה שכולם אוהבים.
לרגע השתרר שקט. ושניהם עמדו במבוכה בחדר.
אלה הבינה שהיא חייבת לדבר אחרת הוא ילך, וזה לא מה שהיא רוצה!
"אפשר להציע לך לשתות משהו?"-שאלה לפתע אלה.
"אמ.. כן בשמחה!"- ענה בחיוך יותם.
אלה ירדה להביא לשתות ומשהו לאכול ליד.
ביינתים יותם הרגיש חופשי. התיישב על המיטה, והתבונן בתמונות ילדותה של אלה שהיו מונחות על השידה שליד המיטה. יותם קירב לעיניו את תמונות הילדות של אלה והסתכל בהם דקות רצופות.
הוא חשב לעצמו – אלה היא ממש מיוחדת, שקטה חכמה, מתוקה, ויותר מכל יש לה יופי שאין לאף אחת.
לאלה היה שיער בהיר- אך לא בלונדיני, היו לה עיניים בצורה מיוחדת בצבע ירוק ופניה היו מאורכות ובצבע מיוחד לא כהה ולא בהיר.
יותם לא שם לב שהזמן עובר והמשיך להסתכל על התמונות. כשאלה חזרה לחדר וראתה אותו מסתכל על התמונות אמרה " אני מצטערת שייבשתי אותך כאן, פשוט אחי הקטן היה צריך עזרה בשיעורי בית שלו.. ו.."
"לא לא אל תצטערי" קטע אותה יותם "אני דווקא נהנה פה להסתכל על תמונות הילדות שלך" המשיך.
אלה הסמיקה כל כך שהיה קשה לפספס את זה.
ואילו יותם החזיר לה חיוך גדול.
היא הגישה לו את מיץ התפוזים עם צלחת עוגיות שאמא שלה הכינה.
והם ישבו וקשקשו.
הזמן עבר, והשעה 5 אחר הצהריים הגיעה.
יותם היה חייב ללכת כי בשעה 6 יש לו אימון כדורסל.
לפתע ניזכר יותם שלא אמר לה כמה דברים חשובים.
"שכחתי להגיד לך, צריך להגיש עבודת מחקר בספרות על אחד מהסופרים שלמדנו עליהם..ותהיתי לעצמי אם...את... כאילו את לא חייבת להסכים..אבל אם תרצי... את יודעת בכל אופן נחמד לעשות ביחד... אבל אם תרצי לעשות איתי את העבודה?" –הוא הרגיש שירדה מליבו אבן בכך שאמר לה את זה.
אלה היתה כל כך מופתעת והתשובה היתה ברורה לה מראש.
"בשמחה!" –אמרה וחיוך ענקי נמרח לה מאוזן אחת לשנייה.
מאז השיחה הזו אלה ויותם הפכו לידידים ממש טובים, כמעט כמו חברים.
אף אחד לא ראה כזו כימיה בין שני אנשים.
עבר הזמן וההכנות לנשף תחפושות היו בעיצומן.
יש את אלה שכבר דאגו לבן-זוג ויש את אלה שכל כך היו עסוקים בהכנות שלא שמו לב כמו אלה ויותם.
יותם ואלה ידעו שהם רוצים להיות בני הזוג אחד של השנייה, אבל אף פעם לא דיברו על זה.
שבועיים לפני הנשף ניגש יותם לאלה ואמר לה: "היי אלה, תראי מרוב הכנות לנשף לא היה לנו זמן כל כך לדבר אבל רציתי להזמין אותך להיות הבת-זוג שלי בנשף."
"הוו יותם אתה כזה חמוד, בוודאי שאהיה הבת זוג שלך"- ענתה אלה ונתנה לו נשיקה ידידותית על הלחי.
יום הנשף הגיע, ויותם בא לאסוף את אלה מהבית בשעה שהם קבעו.
אמה של אלה פתחה את הדלת ואמרה לו עם חיוך שאלה עוד מעט תרד.
כשאלה ירדה כולם היו פעורי פה, היא לבשה שימלה ירקרקה שמדגישה לה את העיניים ואספה את השיער בצורה שחידדה לה את הפרצוף המתוק שלה.
יותם לא יכל לזוז במשך 10 דק', ואלה צחקקה.
שניהם נכנסו למונית ונסעו לנשף.
בחוץ הגשם לא הפסיק לרדת, אבל בפנים האהבה חגגה.
רגע לפני הכתרת זוג הנשף ניגשו נוגה ורותם החברות החדשות הטובות של אלה, והחמיאו לה רבות על ההופעה המושלמת ושהן בטוחות שהיא ויותם לוקחים את הזכייה.
אלה שהיתה צנועה יותר מכל, ישר התנגדה לעניין, אך מה לעשות שלא היא קובעת?!.
רגע הכתרת הזוג הגיע, מלמעלה ראו את כולם מחובקים ורוקדים לצלילי המוזיקה הנעימה.
בכרזה נשמע "אני רוצה להזמין את הזוג המלכותי של נשף התחפושות מהשנה שעברה, להכתיר את זוג הנשף של השנה הזו" שקט השתרר מספר שניות ואת "נעמה ולירן- בואו לבמה" המשיך.
נעמה ולירן עמדו על הבמה והודו לכל מי ומה שעשו להם השנה ואז הגיע רגע האמת:
"אנחנו רוצים להכריז על זוג הנשף לשנה..."
"והם....." דממה!
המשך יבוא... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: