איי קאראמבה!

אני יודע שדיברנו על זה כבר..אני יודע שהיא אמרה לי להתקשר מתי שרק בא לי ולא לחשוב פעמיים.

ואיכשהו, עכשיו אחרי סופ''ש כ''כ מושלם ביחד, השיחה היחידה שהייתה לנו הייתה באסמסים והייתה נורא שטותית.

היה את החלק עם האושר, וכן, זה היה הדבר שהכי שימח אותי אי פעם עד עכשיו, אבל מה עם המעבר??

אני באמת מפחד להתקשר אליה שוב, קשה לי כשאני חושב שאני היחיד שמתקשר, היחיד שמפגין את הגעגוע.

ואז אני משחק את המשחק של להתעלם עד שהיא תתקשר.

ואז אני מרגיש שזה מטומטם, הרי אמרתי לעצמי שהבחורה הזאת נהדרת לי כי אין צורך במשחקים המפגרים האלה.

"תמיד יש צורך במחשקים, זה מה שמחזיק מערכות יחסים"

אולי הוא צדק?

מה לעזאזל אני אמור לעשות כשאני קרוע ככה בין הרגש והרצון לבין השכל הישר והמחשבה קדימה.

והפחד?

אני כל הזמן חושב שזה שהיא לא מתקשרת אומר שקרה משהו, לא מסוגל לקבל את זה שאולי היא סתם עסוקה? אולי נרדמה?

אבל אז התקשרתי מחסום והיא ענתה.

אני פרנואיד?? לא יודע.

אבל את נעלמת לי ילדה, וקשה לי עם המצב הזה.