מה אני אמור לעשות עם התחושה הזאת?!
השתנית, נהיית הרבה פחות יפה, אפילו לא ניצוץ זעיר של משיכה, מגעילה, מטומטמת וצבועה.
חייה בסרט של עצמך שהכל מגיע לך אבל את לא צריכה לתת שום דבר חזרה.
תמיד סדר העדיפויות שלך היה דפוק, אולי מחוסר ניסיון, או אולי כי לא הצלחת לצאת מהתחת של עצמך.
בדרך פגעת בי אבל שתקתי, ושוב פעם ושוב פעם וזה היה כ''כ קשה אבל לא רציתי לעזוב.
כי אהבתי אותך יותר מכל דבר אחר.
עברו חודשים, עברנו דברים לא פשוטים ביחד, ודווקא ברגעי המשבר שהיית אמורה להבין שאת לא פחות חזקה ממני, נשברת והוצאת את זה עלי.
אז מסתבר שזה לא משנה כמה מקסימים וחמודים היינו, כמה קיטש היה או לא היה בנינו.
בסופו של דבר זה מגיע לזה שאת היית חרא של חברה, חרא של בת זוג, וחרא של בנאדם-וזה משהו שלא האמנתי שיום אחד אני אחשוב.
אז אולי זה לטובה שעזבת והתנתקת ממני לחלוטין, ככה אני לא צריך לשמוע אותך ולהתחרט, ככה אני לא צריך להתגעגע לכל הטוב כי אני רואה עכשיו רק את הרע. וכשאני רוצה להזכר בטוב? אני פונה לחברים האמיתיים שהיו שם ושמחו בשבילי שהיה לי כ''כ טוב איתך.
שמחה מהולה בעצב? לא יודע.
מה שאני כן יודע, זה שאחרי כל זה אני לא מצליח להבין איך אני עדיין חושב לפעמים שאני רוצה אותך חזרה.
אין דפוק ממני, בחיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
