אבחון עצמי

הבנתי, אחרי התבוננות עצמית עמוקה כמובן, שאני:

מנתחת דברים על יתר המידה.. אני אומרת משהו, עושה תזוזה וישר אני חושבת ומנתחת את מה שעשיתי, מה חושב עלי הבן האדם האחר ומה יקרה מפה האלה. זה מטריף אותי. אני לחוצה מדי. אני צריכה להפסיק להיות כל כך אובססיבית לגבי מה חושבים עלי. או פשוט להפסיק לומר דברים מפגרים. אחד מהשניים.

הצחוק שלי ממש מוזר ומפחיד.. אני לפעמים פורצת בפרצי צחוק קולניים שנשמעים נורא מזוייפים.

אני מביכה את עצמי. אבל לא כל כך אכפת לי (לא לפני שנייה אמרית שאני כל הזמן חושבת על מה שאומרים עלי? וואו..בנוסף על הכל אני סותרת את עצמי) כי אני מביכה את עצמי על בסיס קבוע כבר כמעט 16 שנה (וכאן אני רומזת על יום הולדתי ההולך וקרב. יום הולדת 16 בעוד 16 ימים.. אירוני הא? לא ממש.. הרי זה קורה לכולם. אוף. אני לא מיוחדת)

והנה עכשיו הבנתי שאני נוהגת לדבר (ולכתוב) על דברים לא קשורים בעליל. .אולי יש לי תסמונת טורט. זין.חרא.ראש קקי.

ראיתם? זה מחמיר. פאק.

ומה עוד לא בסדר איתי? אני מכורה.. למה אתם שואלים? כשבעולם החומרי והדפוק הזה שלנו יש כל הרבה דברים להתמכר אליהם- דבק, גז מזגנים, הליום( כן הליום.. יש אנשים שהחיים שלהם נהרסזו בגלל הליום), קוקאין, הרואין..

אז למה מבין הדברים האלו אני מכורה אתם שואלים? (כן כן אני יודעת שאתם לא באמת שואלים בהתחשב ואין פה אף אחד ואני מדברת אל עצמי)

אני מכורה ל:

אבודים

וורוניקה מארס

הישרדות- ועיקר לנועם החסון והיפה שהייתי רוצה להיות בת זוגתו (כפי שביקש בפרק הקודם.. כן כן אני זוכרת מה קרה מילה במילה) על אי המתים.

ותודו בזה גם אתם.. כולכם מפנטזים על היופי הישראלי המושלם הזה.. כן גם אתם בנים!

שוקולד- הו כמה מפתיע.. את נערה ממוצעת מכורה לשוקולד.. (וההערה הזאת תקפה גם לגבי הסעיף הקודם באופן מפתיע)

ויטמינצ'יק-"תגידי את גם שותה מבקבוק?!" לא. אני רק אוהבת לרדת על כוס טובה של מיץ פטל ביום קשה.

לובלו אדום-אין צורך להסביר

מלך האריות-יצירת פאר בהדרה.. ואני גאה בכך שיודעת את כככללל הסרט בעל פה.. ולא.אין לי חיים

אתם תאהבו אותי! (לא באמת אני ממש יפה ומחפשת חבר.. טוב לפחות חלק מזה נכון)

פיס אווט!