אני נזכרת איך כשהייתי קטנה הייתי מחכה ליום הזה, סופרת את הימים, את השעות עד השעה 00:00.
ופתאום, זה הפך להיות סתם עוד יום סתמי, אני כבר לא מייחסת לו חשיבות כמו בעבר, זו סתם הסתכלות לאחור על מה שעבר עלייך בשנה הזאת,
על איך הזמן טס כ"כ מהר מהיום-הולדת שעבר.
השנה שבין גיל 16-17 הייתה בהחלט השנה הקשה שהייתה לי עד עכשיו, עליתי כמעט 30 ק"ג,קיבלתי גג 70 בבגרויות. אבל מצד שני, הבנתי הרבה דברים על עצמי, הבנתי שמשהו חייב להשתנות פה.
שאני חייבת להשקיע בעצמי יותר, גם מבחינה גופניות וגם מבחינה לימודית. אני כבר לא ילדה, אני מתבגרת, עוד שנה צבא ואח"כ כבר חיים עצמאיים.
אנשים סביבי יוצאים, רצים, מנהלים חיים שלמים ורק אני מתבודדת כל הזמן.
יש לי המון ציפיות לשנה שתבוא, אני רוצה לרדת במשקל ולהגיע למשקל המטרה שלי (70-60), להשקיע בבגרויות, לקנות המון המון בגדים חדשים, להיות אחרת, שאנשים לא יזכרו בכלל את "ההיא" שהייתה פה לפני.
נשאר לי רק לאחל לעצמי בהצלחה ומי יתן שאקבל מעצמי את המתנה הכי משמחת שאוכל לתת לעצמי, עד שנה הבאה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
unlimited.