my pain life

אז ככה השביתה נגמרה.. חוזרים לבצפר... אני כבר לא יודעת מה אני מעדיפה שביתה(להשאר בבית ולישון עד מאוחר) או בצפר(לימודים מ8 בבוקר עד 7 בערב)...

אז ככה הכרתי איזה מישהו.. פשוט מושלם!!

זה כאילו הוא מיועד לי!! הוא חמוד וזה..

הוא בידיוק כמוני... הוא רומנטיקן או מדבר הרבה ומצחיק הרבה..

דיברתי איתו בקשר למה הוא מחפש בבת והוא תיאר אותי בידיוק.. טוב לא בידיוק היו כמה דברים שלא ממש התאימו לי אבל לא משנה..

ואמרתי לו שיהיה קשה למצוא מישהו שיתאהב בי.. למה אני לא יפה כל כך.. ואני אמרתי לו שאני רוצה מישהו שיואהב אותי כפי שאני מבפנים ולא מבחוץ.. ואז הוא אמר שלא רק מבפנים אלא גם מבחוץ.. המשפט הזה המיס אותי..

הוא אמר לי כל מיני משפטים אחרים אבל אני לא הפרט..

ב28 יש מסיבה שאני מתקוונת ללכת עליה עם חברה וכשאמרתי לו את זה הוא אמר לי ישר שהוא גם בא... איזה חמודד!!! אמר לי שאנחנו הולכים לרקוד ביחד וזה..קיצור אני מתה עליו!!!

אני מקווה ממש שיקרה משהו.. מקווה שאני לא יהיה מכוערת לו והוא יחשוב שאני יפה... ויודעת לרקוד חחח

קיצור זה הכול.. פוסט ממש קצת אבל אם תוכן.. מקווה ממש שיקרה משהו בינינו!! הגיע הזמן שיהיה לי חבר!!

אוקיי אז הפוסט הזה מיועד לו.. ברור שהוא לא יודע:( לא נורא..

אבל הוא יודע שאני מתה עליו!! חמוד שלי!!

יאללה זזתי!!

שיהיה לכם סילבסטר טוב.. אני יודעת שלי יהיה פצצה!!

חזרתי אבל אני לא הולכת לכתוב יותר על אבא שלי ועל כל זה..

מספיק לי.. לא רוצה יותר..

אז ככה.. בזמן האחרון אני מה זה סובלת..

הידידים הכי טובים שלי סובלים בגלל דברים קשים ואני לא יודעת איך לעזור להם..

הסבא של הידידה הכי טובה שלי היה מאושפז בבית חולים ועשו לו ניתוח לב פתוח.. היא כמאט עיבדה אותו ואני כמו מטומטמת לא יודעת מה לעשות.. מה להגיד לה..

גם לאבא של הידיד הכי טוב שלי גם אישפזו אותו דחוף לבית החולים ולפי מה שידיד שלי אמר לי הוא היה בין חיים ומוות..

כשהוא אמר לי את זה התחלתי לבכות על זה שאני לא איתו, שאני לא שם כדי לחבק אותו וכדי לתמוך בו.. הוא כל כך חמוד... אני לא הרגשתי שעזרתי בכלל במה שדיברנו אבל הוא אמר שאני ממש עזרתי לו.. אני מרגישה כל כך חסרת תועלת כשמשהו כזה קורה.. אני לא יודעת מה לעשות, במה לעזור...

גם אתמול היה לי כאב נורא חזק בצלע.. אבא שלי בדק את זה וכנאה יש לי חתך כזה בעצם של הצלע.. זה כואב נורא אבל לא שמתי לב.. כשהוא שאל אותי אם קיבלתי מכה או משהו אמרתי שאח שלי הרביץ לי כזה בצחוק.. אבל זה לא כאב.. ומה פתעום זה כואב למחרת.. אין לא יודעת מה קורה לי.. בא לי למות.. כל כך לא בא לי להרגיש כזה בדיכי..

גם לא חוזרים לבצפר.. לפחות לא אני.. אני באחת מהתיכונים שגם אם יש צווי מניע אני לא באה... אווףף.. אני לא יודעת אם לשמוח או ליהות מדוכאת.. הם מה זה דופקים לנו את החינוך.. ואת הכול...

אני מה זה מתה לנסוע לידיד שלי אבל אני לא יכולה.. אני מפחדת לנסוע לבד באוטובוס.. יש לי טראומה מה זה חזקה.. אני יכולה לנסוע למקום שבו אני מכירה ואני יודעת איך לרדת ואיפו אחרת אני לא יכולה..

אני רוצה להגיד תודה לכל אלא שאמרו לי שאם טוב לי אז שאני הכתוב.. וזה מה שאני הולכת לעשות...

אני גם ככה בעילום שם... דרך הגב המסן שלי עדיין פתוח למי שרוצה.. אני לא ממש מתחברת הרבה אבל מתישהו אני כן מתחברת...

אז זהו זה להיום..

אוליי מחר או מתישהו אני הכתוב שוב!!