והיתה דרך לגמור קשר כזה ארוך עם כל כך הרבה מטענים בצורה יפה.
כמו כשנפרדים בשדה תעופה, עם דמעות, חיבוק חם. בלי להסתכל אחורה.
וכשניזכר עוד כמה זמן, יהיה רק זכרון מתוק כזה.
של הרגעים הקטנים מתחת לפוך, מתחת לגשם, בדרך לצפון.
הלוואי וזה לא היה כל כך נאיבי מצידי לרצות את זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
