בלי לומר מילה .

פשוט מוזר .

הפעם זה באמת מוגזם .

ולשם שינוי זה לא הוא .

כל היום ?

הייתי עם חברות .

עם מאור ועם שון ועם עוד חברה שלי ..

אבל הכי העליב אותי ?

של אף אחד מהם לא היה אכפת ממני .

אף אחד !!

והיה איזה קטע ..

ששון באה לדבר איתי ..

ואז היא התחילה והייתי בטוחה שהיא מדברת עליי ואז ..

לא זה מאור .

מה אתם לא שמים לב ?

והיה לי קשה להסתיר את זה .

אני מתגעגעת לתמריי ..

היא טסה לחו"ל ..

היום זה היה ..

היום היה לי תקטע של הרעידות .

בקטנה אבל .

כל כך רציתי לדבר איתו היום ..

אבל כל פעם חברה אחרת הייתה צריכה לדבר איתי ואז לא היה לי זמן ..

הבטחתי לחברה שלי שאני ילך איתה לתחנה כדי לבדוק משהו ושנלך ביחד ,

אבל תאמת ?

רציתי לחשוב שאולי יש עוד סיכיו שנדבר היום ..

ויצאתי לפניה מהכיתה (בשעה אחרונה כאילו) ,

והכיתה שלו עוד לא יצאה .

אז הסתכלתי בחלון של הכיתה שלו והוא בדיוק גם הסתכל והם עמדו לצאת אז הוא היה קרוב לדלת ..

והסתכלנו אחד על השני וזה ..

זה היה מוזר כזה ..

אני מדברת עם חברות שלי ואני רוצה לעזור להם ואני לא יכולה .

גמאני צריכה עזרה .

אני אשכרה מדברת איתן אבל הראש שלי במקום אחר ..

אני מרגישה הכי אגואיסטית שאפשר זו הרגשה כזאת דוחה ..

אני יודעת שהוא יגיד לי לא .

אני פשוט יודעת את זה ..

אני לא רוצה שהוא יגיד לי את זה ..

אני יכנס למין דיכי מוזר כזה של אדישות ושתיקה ולבד ..

לא רוצה ..

זה כל כך ..

אני חושבת על מה שיהיה ואז אני חושבת "זה גם ככה לא יקרה הוא לא אוהב אותי"

אבל אני חייבת לשאול אותו !!

אם לא הייתי עםם חברות שלי וזה נראלי הייתי הולכת ומדברת איתו .

אם .

לפעמים ,

יש לי קטעים כאלה שאני כאילו ..

מסתכלת על זה מהצד ?

של "הוא בסך הכל עומר .."

אבל זה כל כך לא נכון .

היום שיחקתי כדורגל , הלכתי למגרש בהפסקה ושיחקית .

בבוקר נזכרתי ביום שניסו ללמד אותי לנגוח :

היינו בכיתה ד' או ה' (ז"א בבצפר הקודם) ,

ושיחקנו במגרש (אני והבנים כאילו) ,

ואז נראלי היה לי מצב טוב לנגיחה ולא נגחתי או משהו כזה ,

אז הם אמרו "היא לא יודעת לנגוח ! צריך ללמד אותה לנגוח !" משהו כזה ,

אז הלכנו לשער ,

בן אחד החזיק לי את הראש (זה זוכרת מי זה היה) ואז בן שני זרק כדור מהצד ואז הילד שהחזיק לי את הראש סובב את הראש שלי ואז הכדור נכנס לשער .

למה נזכרתי בזה ?

כי זה היה ..

אני והבנים .

וידעתי שהם בחיים לא יפגעו בי , שהם לא יעשו לי שומדבר רע , שהם לא ינצלו את המצב שלהם .

כל כך חבל שזה לא ככה עכשיו .

אבל זה היה כל כך ..

תמים .

סמכתי עליהם .

זה הרגשה טובה לסמוך על מישהו .

סתם נזכרתי בזה בבוקר ..

לא יודעת למה .

היום זה היה כאילו ..

באמת כאילו הייתי פסיכולוגית של כולם ..

ואני לא מאשימה אותם זה פסדר לחשוב על עצמך לפעמים ..

נכון ?

אבל ..

מחר יש הפסקה פעילה , ז"א הפסקה יותר ארוכה .

אני מקווה שהוא לא יעלם או משהו כזה ושאני אוכל לדבר איתו .

למרות שאני יודעת שהוא יגיד לי לא .

אבל זה ..

זה ישחרר אותי ..

אני כבר רואה שזה בא ..

אז שיבוא כבר .

אני לוקחת יותר מידי סיכונים .

מי שזה מעניין אותו ..

השיר שכתבתי :

(עוד אין לי שם)

עכשיו אני יודעת

גם אם זה עוד רחוק

כי כבר יש ת'תחושה

של משהו קרוב

עכשיו אני שומעת

גם בלי שתגיד

כי יש עתיד

בנינו

עכשיו אני הולכת

לדרך חדשה

בעקבות הרגשה

שונה קצת

הולכת עד אלייך

בדרך קצת קשה

בעקבות בקשה

לדעת

הולכת

עד אלייך

למקום בו האור עוד נמצא

מתכוונת

להמשיך

גם אם הדרך קצת קשה

עד שבדרכי אפגוש בך

עד אלייך

גם אם הדרך ארוכה

ואם הדרך חשוכה

לא אפסיק עד שאגיע

אלייך

גם אם אפול לא אשבר

ואם אכאב לא אוותר

אני אמשיך עד שאגיע

אלייך .

עד אלייך .

זה כל מה שיש בנתיים ..

ביי לכם ..

3/>