בלי לומר מילה .

אני מרגישה כל כך חרא . ואני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה , תוצאה של חודש שלם שכל יום המצב מדרדר עוד יותר ואני עכשיו למטה , ולא טוב לי . אני מרגישה מזוייפת , לא אמיתית , לאנשים שמסביבי ,

נמאס לי שאני נמצאת בסביבה של אנשים שאני לא יכולה להיות אמיתית איתם , אנשים שסומכים עלי ואני לא סומכת עליהם בגרוש ,

אני מרגישה לחץ וכל כך הרבה מחויבויות לכל כך הרבה דברים ,

אני מרגישה שהכל סתם , זה סתמי אין טעםם ואני לא מבינה מה זה משנה למה אני לא יכולה להיות לבד בשקט בלי שזה יפריע למישהו ,

אני לא אומרת שהיה לי חודש גרוע כי הימים של העמק באמת היו כיפיים וטובים אבל בלעדיהם זה היה יכול להיות חודש גרוע אפילו יותר מינואר המעפן ..

אני לא רוצה יותררר אני רוצה שהכל יהיה פשוט יותר , לעשות עם עצמי חשבון לראות מה כן מה לא ולהירגע להפחית את הלחץ מכל כיוון , לא להיכנס לדרמות כי גם זה מעייף ואני לא מהילדים שאוהבים דרמות אני רק רוצה שקט ואני כבר כל כך צריכה את החופש הזה להיות לבד לעשות פאקינג מה שבאלי בלייי לראות אנשים , זה מה שאני רוצה להיות בבית לבד וללכת לעמק או משהו

אני לא רוצה שאנשים יבואו לכאן ויציקו לי אני צריכה את השקט שלי והסופ"ש הזה , הייתי כל כך צריכה להיות בו לבד לגמרי לבד ולא דווקא היום ומחר כל המשפחה באים לכאן , ובפעם ב3 שנים שהם באים אני בכלל לא רוצה אותם כי זה אומר שמחר יהיה לי יום מלא חיוכים מזוייפים . ואני לא מבינה מה הבעיות שלי , למה בכלל אני נמצאת עם אנשים שאני לא יכולה לסמוך עליהם שאני לא יכולה לבקש מהם חיבוק והם יתנו לי ותכלס עכשיו רוב האנשים שמסביבי אני לא יכולה לבוא ורק לבקש מהם חיבוק בלי שהם ישאלו מה קרה , אני לא יכולה לבקש מהם חיבוק ולצפות מהם שיחבקו אותי חזק ושלא ישאלו שאלות אני צריכה אנשים שאני מרגישה בטוחה איתם ושטוב לי איתם ואני לא אומרת שרע לי עם האנשים שמסביבי אבל עכשיו כשאני חושבת אני לא מבינה מה אני פאקינג עושה איתם ואיך לעזאזל לא ראיתי את זה לפני , שזה עושה לי רע הרצון הזה להתאים לכולם כל הזמן ושלכולם יהיה נוח ,

ונמאס לי להיות החזקה בקשרים וזאת שאף פעם לא קשה לה , אז נכון יש תשירים שלי שחלקם אין לי בעיה להשמיע לאנשים אבל זה לא מה שאני מרגישה עכשיוו זה לא מה שאני מרגישה כשרע לי והם לא יודעים מה עובר עליי וזה מתיש שהם מספרים לי ואני לא יכולה לספר להם ,

כי אני החזקה בקשר ואסוווור שיראו אותי חלשה , אני מרגישה כל כך רע עכשיו רע לי עם עצמיי ואני לא מבינה למה ואני לא רוצה יותר אני רק רוצה להיות

בשקט לבד .

וחצי מהמשפחה שלי כאן עכשיו ואני אמורה לישון בחדר מחשב וההורים שלי עכשיו ישנים לי בחדר פאקינג ישנים לי בחדר ואני כל כך לא רוצה שיבוא מחר כי אני יצטרך להיות נחמדה לכולם ולהצטלם ולאכול עם כולם כי לאח שלי יש יומולדת ואני לא יכולה להרוס לכולם ואני כל כך לא רוצה .

אני רוצה להיות לבד . ולא לבד שאני יושבת בחדר לבד וכותבת , לבד שהבית יהיה ריק ולא יהיה כאן אף אחד , שאני אוכל ואשן ואעשה ואראה מה שאני רוצה כמה שאני רוצה מתי שאני רוצה בלי חיוכים מזוייפים ,

אני כל כך רוצה תחופש הזה כבר אין לי כוחחח .

ורע לי עכשיו . ואני רוצה חיבוק .

ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלי נעם ותמרי , אתן הכל 3 >

מעצבן אותי , שהם מתנהגים כאילו הכל בסדר . כאילו אף פעם לא רבנו , ואף פעם לא צעקתי על אמא ואבא אף פעם לא צעק עליי , ואני אף פעם בכלל לא בכיתי מולם , ואני בכלל לא יצאתי מהבית בלילה (למרות שהם לא יודעים את זה בעצם ..)

זה מעצבן אותי , כי אני יודעת שאם אני לא אעשה משהו בזמן הקרוב זה ימשיך ככה עד להתפרצות הבאה .. אבא שלי כל כך מעצבן אותי , אני לא יכולה לדבר כשהוא שמה .. עם אמא שלי אני צריכה לדבר , אני חייבת לדבר איתה יש לי מיליון דברים לומר לה ואני לא יכולה כשאבא נמצא שם ..

היום אכלתי איתם ארוחת ערב כאילו חזרתי מהחדר כושר וממש התלבטתי אם לשבת איתם או לא , בסוף ישבתי איתם אבל לא הסתכלתי להם בעיניים .. אני לא יודעת אם הם שמו לב בכלל שאני עדיין כועסת עליהם , אבל זה פשוט מטריף אותי שהם משחקים אותה כאילו שומדבר לא קרה . אני חושבת על זה ושוב פעם אני כועסת .

ואני חייבת לדבר עם אמא שלי . אבל מחר היא לא תהיה כל היום וגם ככה יש מסיבה באשדות (איזה כייף ! D:) וכנראה אני לא אהיה בבית ..

וגם אם הם שמים לב שמשהו לא בסדר שאני בקושי עונה להם כשהם שואלים אותי משהו הם לא מבינים למה . כאילו , למה אתם חושבים ? אתם באמת חושבים ששכחתי , הא ? אתה חושב ששכחתי שאני בכיתי ואתה באת וצעקת עליי , הדבר האחרון שהיית צריך לעשות באותו רגע ?! שבגללך , כל מה שבניתי ודיברתי איתו על אמא כבר לא רלוונטי , כי אתה באת ושינית הכל ?!

מה אתה חושב לך ? מי אתה חושב שאתה ?

אני כל כך נפגעתי . ונעלבתי . ואני לא יודעת אם המצב יכול לחזור להיות כמו שהוא היה לפני .

ועכשיו שוב פעם באלי לבכות ..

הדבר היחידי שאני יודעת זה שאם אני אריב איתם רציני זה רק יהיה לי יותר קשה להשיג את מה שאני רוצה .\

ואני רוצה בית ירח . לא רוצה להשאר תקועה בחור הזה . עם הילדים הדפוקים האלה .

באתי עם תסרוקת אחרת ואז ילדים באים ואומרים לי "עמיתי אני דווקא אוהבת תתסרוקת שלך למרות מה שכולם אומרים" כולם אומרים משהו על התסרוקת שלי ? למה לעזאזל , מה אכפת לכם ?

אני לא רוצה להיות כאן .

תיקחו אותי מכאן .

ולכל החברות והידידים שעוזרים ותומכים , כל כך תודה אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכם 33 >

נרגעתי קצת .. הייתי אצל תמרי אתמול עם שון והיה לי כל כך כיף כל כך הייתי צריכה את זה , יממה שלמה בלי ההורים שלי באמת שהייתי צריכה את זה . אני לא מבינה איך המצב הדרדר ככה ..

היה איזה קטע ביום ראשון בערב , הייתי בחדר שלי וכלי בכיתי וזה (ואני לא בוכה הרבה) ואז אמא שלי נכנסה וצרחתי עליה שתעוף לי מהחדר (זה אף פעם לא קרה) והיא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי וצעקתי עליה שאני לא רוצה לשמוע ושתעוף לי מהחדר והיא לא עשתה את זה , היא ניסתה להתחיל משפט וכל הזמן עצרתי אותה ואז היא שאלה "את רוצה ללכת לפסיכולוג ?" מה הקשר דמאטט ?! עכשיו את צריכה להגיד לי את זה , אני צועקת עלייך שתעופי לי מהחדר ואת מדברת איתי על פסיכולוג ?! אררררר ><

אחרי שהיא הבינה שהיא לא תצליח לדבר איתי היא קראה לאבא שלי והוא עשה לי "מה את צועקת על אמא ?! אם את לא רוצה לדבר איתה תגידי לה את זה כמו שצריך ! תגידי לה 'את יכולה לצאת בבקשה' ולא תצעקי עליה ! את לא תצעקי על אמא !" ובזמן שהוא אמר את זה הפניתי לו את הגב , ואני כולי בוכה מתוך בכי אמרתי "אתם יכולים לצאת בבקשה אני רוצה להיות לבד" אז הם יצאו מהחדר ונשארתי לבד ..

כל כך כעסתי באותו רגע , שהם לא מבינים אותי , הרגשתי כאילו הם לא רוצים שיהיה לי טוב .. ומה שעוד מעצבן ? כשלאמא שלי הייתה רע והייתה לנו שיחה עמוקה וקשה והיא עוד שניה בכתה והיא אמרה לי שיכול להיות שנעבור דירה אני אמרה לה "אני מוכנה לעבור בשבילך אם ככה יהיה לך יותר טוב" וכשאני צריכה אותה ושלי רע לא היא לא תוכל לעזור לי ולתמוך בי ולהבין אותי , זה כל כך מעצבן ! ואבא שלי בכלל , אחרי כל המשא ומתן שהתחלתי איתה וכבר הגעתי לשלב שאני רואה כבר שאין לה כוח להילחם איתי פתאום הוא נכנס לסיפור מצד אחר לגמרי , הוא ממש חוצפן זה היה דיבור ביני לבין אמא שלי ופתאום הוא נכנס באמצע והורס את כל מה שבניתי עד עכשיו וכל מה שאמרתי לה על הרגשות שלי ועל כמה שאני רוצה ללכת לשמה היא שכחה את זה , אני חושבת שגם היא מפחדת ממנו קצת ..

אחרי ששניהם יצאו מהחדר המשכתי לבכות והרגשתי שאני לא מסוגלת להיות בחדר יותר , נעלתי נעליים ויצאתי דרך החלון הלכתי לליד המקלט כאילו זה דיי קרוב לבית שלי והייתי שמה , והתקשרתי לנעם ..

וכל כך בכיתי .. היא הרגיעה אותי קצת וזה , היא אמרה לי לחזור הבייתה .. אז סיימתי לדבר איתה וחזרתי לחדר דרך החלון ..

ואז דיברתי עם תמרי וגם היא הרגיעה אותי טיפה , היא שאלה אותי אם אני אדבר עם היועצת זה יעזור ואמרתי שאני לא יודעת עוד ..

שתיהן אמרו לי לדבר עם ההורים שלי אבל לא הייתי מסוגלת באותו רגע .. אז התארגנתי והלכתי לישון בלי לומר לילה טוב או משו כזה ..

וכל כך בכיתי ..

ממש ממש לא רציתי שאמא שלי תעיר אותי ביום שני אז כיוונתי שעון על יותר מוקדם כי לא יכולתי לסבול תמחשבה שהיא תעיר אותי "בוקר טוב חמודה שלי" כאילו כלום כי ידעתי שזה מה שהיא תעשה ..

אז קמתי בבוקר מוקדם לא מהשעון ואז נרדמתי שוב ואז מה קרה ? אמא שלי נכנסה , "בוקר טוב חמודה שלי" עוד לפני שהשעון צלצל !! רציתי להרביץ לה ! ראיתי אותה וכל הכעס שהיה לי עליה לילה לפני חזר .. אז קמתי התארגנתי בקושי דיברתי איתה , אכלתי ארוחת בוקר היא שאלה אותי איזה משהו אז עניתי לה ..

ואז אבא שלי ירד למטה ורק ראיתי אותו נהיה לי רע , אז לקחתי תסנדוויץ' והלכתי אמרתי לאמא שלי רק ביי וגם לאבא שלי והוא אמר לי "ביי .. ביי ?" והתכוון כאילו למה אני לא מביאה לו חיבוק אז אמרתי עוד פעם ביי והלכתי .

כל כך כעסתי ונפגעתי מהם . ואתמול המחשבה שאני לא הולכת הבייתה בסוף היום ואני לא אראה אותם יותר באותו יום כל עודדה אותי , והיה לי יום טוב ..

וגם עם שון ותמרי היה כיף , וכשהיינו אצל תמרי היה איזה קטע שהיא הייתה צריכה ללכת לעבוד אז אני ושון נשארנו ואז סיפרתי לה שרבתי עם ההורים שלי והייתה לנו שיחה שכל כך עזרה לי , תודה יפה שלי 3333333 >

היא אמרה לי שמערכת יחסים כזאת כמו שיש לי עם ההורים שלי אין לכל אחד ואם עכשיו אני אתחיל לריב איתם המצב לא יחזור להיות כמו שהוא עכשיו ושאני צריכה לחשוב על זה פעמיים , ולא ללכת איתם אנטי כי ככה הם לא יקשיבו לי ולמרות שהם לא מבינים אותי עכשיו אני צריכה לגרום להם להבין אותי ..

והיא סיפרה לי שהמערכת יחסים שלה עם ההורים שלה לא כל כך טובה ואף פעם לא הייתה טובה וכשהיא אמרה להם שהיא רוצה ללכת לפנימיה הם ממש לא רצו לשמוע על זה , אז היא כתבה להם מכתב עם כל מה שהיא מרגישה וחושבת ואחרי שהם קראו אותו והבינו אותה הם אמרו לה שהם מרשים והם אפילו עזרו לה ..

כבר הכרתי את הסיפור הזה אבל ממש לא חשבתי על כל מה שהיה בדרך כזאתי כי באמת אף פעם לא ממש רבתי עם ההורים שלי או צעקתי עליהם ממש ..

אבל אני עדיין כועסת עליהם . מאוד . רק מלראות את אבא שלי היום התעצבנתי וכשהוא רצה לתת לי חיבוק אני לא יכולתי . פשוט לא יכולתי , הוא פגע בי והיא לא יכול להתעלם מזה . זה ממש העליב אותי .

אני עוד לא יודעת מה אני אעשה , אם אני אריב איתם ריב רציני כנראה יהיה לי יותר קשה ללכת לבית ירח כי הם לא יהיו שמה לעזור לי ואני צריכה את העזרה שלהם , אבל הם לא מבינים אותי וזה משגע אותי שהם פאקינג לא מבינים אותי . ועכשיו קשה לי לדבר איתם רגיל או לתת להם חיבוק או להסתכל להם בעיניים .

אני באמת לא יודעת מה לעשות . עצות ועידוד יתקבלו בברכה .