בלי לומר מילה .

אני מרגישה כל כך חרא . ואני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה , תוצאה של חודש שלם שכל יום המצב מדרדר עוד יותר ואני עכשיו למטה , ולא טוב לי . אני מרגישה מזוייפת , לא אמיתית , לאנשים שמסביבי ,

נמאס לי שאני נמצאת בסביבה של אנשים שאני לא יכולה להיות אמיתית איתם , אנשים שסומכים עלי ואני לא סומכת עליהם בגרוש ,

אני מרגישה לחץ וכל כך הרבה מחויבויות לכל כך הרבה דברים ,

אני מרגישה שהכל סתם , זה סתמי אין טעםם ואני לא מבינה מה זה משנה למה אני לא יכולה להיות לבד בשקט בלי שזה יפריע למישהו ,

אני לא אומרת שהיה לי חודש גרוע כי הימים של העמק באמת היו כיפיים וטובים אבל בלעדיהם זה היה יכול להיות חודש גרוע אפילו יותר מינואר המעפן ..

אני לא רוצה יותררר אני רוצה שהכל יהיה פשוט יותר , לעשות עם עצמי חשבון לראות מה כן מה לא ולהירגע להפחית את הלחץ מכל כיוון , לא להיכנס לדרמות כי גם זה מעייף ואני לא מהילדים שאוהבים דרמות אני רק רוצה שקט ואני כבר כל כך צריכה את החופש הזה להיות לבד לעשות פאקינג מה שבאלי בלייי לראות אנשים , זה מה שאני רוצה להיות בבית לבד וללכת לעמק או משהו

אני לא רוצה שאנשים יבואו לכאן ויציקו לי אני צריכה את השקט שלי והסופ"ש הזה , הייתי כל כך צריכה להיות בו לבד לגמרי לבד ולא דווקא היום ומחר כל המשפחה באים לכאן , ובפעם ב3 שנים שהם באים אני בכלל לא רוצה אותם כי זה אומר שמחר יהיה לי יום מלא חיוכים מזוייפים . ואני לא מבינה מה הבעיות שלי , למה בכלל אני נמצאת עם אנשים שאני לא יכולה לסמוך עליהם שאני לא יכולה לבקש מהם חיבוק והם יתנו לי ותכלס עכשיו רוב האנשים שמסביבי אני לא יכולה לבוא ורק לבקש מהם חיבוק בלי שהם ישאלו מה קרה , אני לא יכולה לבקש מהם חיבוק ולצפות מהם שיחבקו אותי חזק ושלא ישאלו שאלות אני צריכה אנשים שאני מרגישה בטוחה איתם ושטוב לי איתם ואני לא אומרת שרע לי עם האנשים שמסביבי אבל עכשיו כשאני חושבת אני לא מבינה מה אני פאקינג עושה איתם ואיך לעזאזל לא ראיתי את זה לפני , שזה עושה לי רע הרצון הזה להתאים לכולם כל הזמן ושלכולם יהיה נוח ,

ונמאס לי להיות החזקה בקשרים וזאת שאף פעם לא קשה לה , אז נכון יש תשירים שלי שחלקם אין לי בעיה להשמיע לאנשים אבל זה לא מה שאני מרגישה עכשיוו זה לא מה שאני מרגישה כשרע לי והם לא יודעים מה עובר עליי וזה מתיש שהם מספרים לי ואני לא יכולה לספר להם ,

כי אני החזקה בקשר ואסוווור שיראו אותי חלשה , אני מרגישה כל כך רע עכשיו רע לי עם עצמיי ואני לא מבינה למה ואני לא רוצה יותר אני רק רוצה להיות

בשקט לבד .

וחצי מהמשפחה שלי כאן עכשיו ואני אמורה לישון בחדר מחשב וההורים שלי עכשיו ישנים לי בחדר פאקינג ישנים לי בחדר ואני כל כך לא רוצה שיבוא מחר כי אני יצטרך להיות נחמדה לכולם ולהצטלם ולאכול עם כולם כי לאח שלי יש יומולדת ואני לא יכולה להרוס לכולם ואני כל כך לא רוצה .

אני רוצה להיות לבד . ולא לבד שאני יושבת בחדר לבד וכותבת , לבד שהבית יהיה ריק ולא יהיה כאן אף אחד , שאני אוכל ואשן ואעשה ואראה מה שאני רוצה כמה שאני רוצה מתי שאני רוצה בלי חיוכים מזוייפים ,

אני כל כך רוצה תחופש הזה כבר אין לי כוחחח .

ורע לי עכשיו . ואני רוצה חיבוק .

ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלי נעם ותמרי , אתן הכל 3 >

ככה אני מרגישה . לכו תתקעו במזגן . ><

אין לי כוח אפילו להסביר למה .. אני יודעת שמשהו מציק לי עכשיו כשהמצב איך שהוא למרות שאיך שהוא זה גם לא מצב סגור יותר מידי ..

אני מרגישה סתם , שהכל סתמי .

רק בשביל ימי רביעי אני חיה , עם היה עולם שכולו מורכב מימי רביעי ושישי הייתי שמחה D:

ברצינות , אני שוונאת את השכבה שלי .

ואני שונאת את הילד הזה . וכל פעם אבל כל פעם שהוא יעבור אני ימשיך להגיד את זה . אני פאקינג שונאת את הילד הזה . למה אני חושבת עליו בכלל ? פאטתית .

זבל .

ועוד משהו שמעצבן אותי ? שאני יודעת מה יקרה . אני יודעת מה יקרה אחר כך זה נשמע מטומטם אבל אני שונאת את ההרגשה הזאת של "אני יודעת איך זה יגמר אז למה להתחיל את זה בכלל" .. אבל זה באמת כי אני יודעת ומבינה איך זה יגמר . בגלל זה אני מרגישה כל כך פאטתית , כי אני מבינה תדברים האלה אבל מתעלמת מזה יעני ממשיכה לעשות את זה ..

ובגלל זה אני ככ מבולבלת , זה גורם לי להרגיש באמת טוב אבל באותו זמן ככ פאטתית !

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי יותר . אני ככ מבולבלת . ואני לא יודעת למה אפילו .. הדברים היחידים שברורים לי עכשיו הם ,

1 . אני הולכת לבית ירח

2 . אני שונאת את השכבה שלי

3 . אני שונאת את הילד הזה . בן זונה . אעאעע רק מלחשוב עליו עולה לי הפיוז .

ואני כל כך לא רוצה לחשוב עליו ולכתוב עליו פוסט . דמאט אני שונאת אותו .

אוף אני כל כך מבולבלת . מצד אחד יש את החמודים האלה שבאמת כיף לי וטוב לי איתם הכי בעולם וזה רק מחזק לי תתחושה שאני הולכת לבית ירח .. מצד שני יש אותו ותחברים המטומטמם שלו שרק מחזקים לי תתחושה שאין מצב שאני הולכת לנופי גולן .

טוב בית ירח , וזה סופי מבחינתי .

ולחשוב שכמעט כל הבלבולים האלה זה לא כאילו הרגשתי לילד הזה אי פעם משהו בחיי ואני גם לא ארגיש כי ככה וזה הכל ידידים או אקס-ידידים .

יודעים מה ? זין אני עכשיו כותבת עליו .

זבל מן זונה כלב מניאק מפגר מתלהב חש ערס מטומטם . אני שונאת אותו . אני באמת באמת שונאת אותו .

ולחשוב שהוא היה ידיד כל כך טוב שלי וככה הוא שכח ממני כאילו הייתי אוויר בשבילו , כאילו לא הייתי חשובה לו אף פעם ואני יודעת שכן היה לו אכפת ממני . וזה ככ כואב לי . וככ לא מגיע לו שום טיפת יחס ממני , בגלל זה אני מרגישה פאטתית הילד הזה יצא זבל ואני עדיין חושבת עליו . דביל .

הוא באמת היה אחד הידידים הטובים שלי . פאק כל כך לא מגיע לו שאני יתיחס אליו בכלל .. אבל אני שונאת אותו ואולי אם הוא לא היה שוכח ממני לגמרי זה היה פחות כואב .. וזה בכלל לא משנה מה אני אומרת או מרגישה לגבי זה כי הוא מטומטם והוא באמת לא יבין . אבל תמיד חשבתי שהוא כן מעריך אותי אני ככ סמכתי עליו .

זה לא שהוא סיפר אז כל הסודות שלי או משהו כזה הוא פשוט .. ממש פגע בי .

בן זונה . אני שונאת אותו .

זה ככ מתסכל שמתוך 4 ידידים ממש טובים שהיו לי (מהשכבה) נשאר רק אחד . כל אחד עזב בדרך שלו וזה עצוב כי באמת היינו ידידים טובים .

יכול להיות שאני מייחסת לידידות יותר מידי חשיבות ?

אני ילדה שלא צריכה שהכל תמיד יהיה קשור באהבה ודברים כאלה יש לי ידידים וחברות וזה כיף לי זה מעסיק אותי ועוזר לי .

אבל אני בכל זאת מרגישה כל כך פאטתית . ומבולבלת .

השכבה הזאת עושה לי רע , חצי מהדברים הטובים שהיו בה שגרמו לי לאהוב אותה פעם נעלמו , ועכשיו הכל מלא בפוזות .

וכן יש לי מישהו חדש שאני מרגישה אליו משהו אבל זה גורם לי להרגיש כל כך פאטתית .

ויש עוד דברים שאני רוצה לעשות שאני יודעת שאני לא יכולה כי עוצרים אותי כל כך הרבה דברים .

אני ככ מבולבלת .

באלי לדפוק תראש בלוקר , דמאט .

אני לא יודעת מה קורה לי .

זה ככ מתסכל המצבי רוח האלה , שאני יודעת שזה כולה מצבי רוח זה יעבור לי מקסימום תוך יומיים ובגלל זה אני מרגישה ככ פאטתית , כי אני מבינה מה יקרה .

אני מבינה מה יקרה ואני מרגישה פאטתית .

אבל יש דברים שאני ככ רוצה . אני כל כך רוצה .

ואני עוצרת את עצמי . גם כאן . כי אני בעצמי לא מבינה מה אני אומרת .. אני רוצה שמש , את השמש של העמק , היא מרפאה אותי .

אני חייבת לעשות משהו עם עצמי דמאט . אבל זה עוצר אותי הכל עוצר אותי אני לא יכולה לעשות שומדבר שאני רוצה בגלל זה לא טוב לי כמו שהיה לי טוב פעם כי ככ הרבה דברים עוצרים אותי לעשות מה שאני באמת רוצה .

ואני יודעת אני מבינה שבנופי גולן התחושה הזאת רק תתחזק , אני יודעת את זה . אני מבינה את זה . ואמא פאקינג לא מבינה את זה .

אני לא יודעת אם אני אוהבת להיות לבד . אני אוהבת להיות לבד כי אני לא צריכה להעמיד פנים שאני מישהי אחרת או להעמיד פנים שהכל טוב , אבל כשאני עושה את זה אני מתעסקת בדברים אחרים ומשאירה את המחשבות על הדברים שמציקים לי בצד וזה .. זה טוב , זה מסיח את הדעת גם אם רק לקצת זמן .

אני באמת לא יודעת מה אני רוצה מעצמי יותר .

ואני כל כך צריכה להפסיק לומר כל כך הרבה כל כך .

3 / >

אני מתגעגעת אלייך . בטירוף . אני לא מאמינה שהחזקתי מעמד בלעדייך כל כך הרבה זמן .

איך פתאום נזכרתי בך ? חלום . והכל חזר . החיוך שלך , הצחוק שלך , הדברים המפגרים שהיית אומר , העובדה שהיינו ידידים כל כך טובים ושזה היה אמיתי ,

שהיינו ביחד אני אתה נעם ודניאל וכל העולם היה יכול למות היינו נשארים ביחד .. למרות שזו לא הייתה תקופה ארוכה כל כך ..

בהתחלה .. כשעזבת .. היה לי קשה . היה לי מאוד קשה . כי הכל השתנה ואתה כבר לא הייתה שם .

אבל גם כשניסיתי לשמור על קשר ? אתה לא רצית . אתה התחמקת . ואני הרגשתי כאילו תקעת לי סכין בלב וסובבת אותו חזק .

כי אתה חשוב לי . מאוד . אבל עכשיו אני יודעת שאין שומדבר שאני יכולה לעשות שיחזיר אותך . כי כבר לא אכפת לך יותר .

אם היית פה .. הכל היה שונה . הכל היה יותר טוב . אני הייתי יותר שמחה . זה כל כך מוזר כמה השפעה הייתה לך עליי . ואתה באמת היית אחד הילדים שהקשר בנינו היה אמיתי . ועכשיו כבר בכלל אין קשר .

קמתי בבוקר אחרי חלום עלייך . חלמתי שאנחנו מדברים , בטלפון . וכל הגוף שלי רעד כששמעתי את הקול שלך . זה היה כל כך אמיתי אבל כל כך לא ..

ושמעתי את ההתרגשות שהייתה בקול שלך כשדיברנו . כבר לא היה אכפת לי משום דבר אחר , רק להיות איתך לדבר איתך , לראות אותך . כמה ילדים שהיו שם , בחלום , אמרו שאתה ממש קרוב . הלב שלי דפק , ואני לא יודעת אם זה היה רק בחלום . שאלתי אותך איפה אתה . ואז , הייתי בטוחה שראיתי אותך דרך החלון של הבית שהיה קרוב אלינו , בחלום . נכנסתי לשמה עם עוד כמה ילדים . ראיתי שם המון ילדים , כולם התרגשו ובכוונה התרוצצו בבית כדי שאני לא אוכל למצוא אותך . בסוף מצאתי אותך .. כי מישהו אמר "זה הוא !" למרות שלא היית דומה לעצמך . התקרבתי אלייך ונתתי לך חיבוק ענק . נשארנו מחובקים וכל שאר האנשים שהיו שם כבר לא היו חשובים , כי אתה היית שם . וזה הרגיש אמיתי . כשסיימנו להתחבק , הסתכלנו אחד לשני בעיניים והחזקנו ידיים . כל הגוף שלי רעד . זה היה כל כך אמיתי , אבל כל כך לא הגיוני .. כל כך התרגשתי לראות אותך .

למה זה היה רק חלום ?

ואז התעוררתי . וחשבתי עלייך . וכל כך התגעגעתי , כי הרבה זמן לא חשבתי עלייך . כי גם אתה שכחת ממני . הבנתי כמה אתה חסר לי , כמה אני צריכה אותך .

איך נתתי לך ללכת ככה ? בקושי אמרתי לך שלום .

אז עכשיו אני יושבת מול המחשב ושומעת שירים של secondhand serenade .

וחושבת עלייך .

איך נתתי לך ללכת ככה ? איך לא הבנתי כמה יהיה לי קשה למצוא עוד אחד כמוך ? שגם הוא העריך אותי ואהב אותי למרות שהוא לא אמר את זה . ואני יודעת שהייתי חשובה לך . אני לא מאמינה על עצמי .

ואני מקווה שיום אחד , תיזכר בי . ושהקשר שלנו לא יעלם לגמרי . כי אני לא רוצה לשכוח אותך .

I'll always loved you

גאד למה אני כל כך מתוסבכת ?

3 / >