בלי לומר מילה .

ככה אני מרגישה . לכו תתקעו במזגן . ><

אין לי כוח אפילו להסביר למה .. אני יודעת שמשהו מציק לי עכשיו כשהמצב איך שהוא למרות שאיך שהוא זה גם לא מצב סגור יותר מידי ..

אני מרגישה סתם , שהכל סתמי .

רק בשביל ימי רביעי אני חיה , עם היה עולם שכולו מורכב מימי רביעי ושישי הייתי שמחה D:

ברצינות , אני שוונאת את השכבה שלי .

ואני שונאת את הילד הזה . וכל פעם אבל כל פעם שהוא יעבור אני ימשיך להגיד את זה . אני פאקינג שונאת את הילד הזה . למה אני חושבת עליו בכלל ? פאטתית .

זבל .

ועוד משהו שמעצבן אותי ? שאני יודעת מה יקרה . אני יודעת מה יקרה אחר כך זה נשמע מטומטם אבל אני שונאת את ההרגשה הזאת של "אני יודעת איך זה יגמר אז למה להתחיל את זה בכלל" .. אבל זה באמת כי אני יודעת ומבינה איך זה יגמר . בגלל זה אני מרגישה כל כך פאטתית , כי אני מבינה תדברים האלה אבל מתעלמת מזה יעני ממשיכה לעשות את זה ..

ובגלל זה אני ככ מבולבלת , זה גורם לי להרגיש באמת טוב אבל באותו זמן ככ פאטתית !

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי יותר . אני ככ מבולבלת . ואני לא יודעת למה אפילו .. הדברים היחידים שברורים לי עכשיו הם ,

1 . אני הולכת לבית ירח

2 . אני שונאת את השכבה שלי

3 . אני שונאת את הילד הזה . בן זונה . אעאעע רק מלחשוב עליו עולה לי הפיוז .

ואני כל כך לא רוצה לחשוב עליו ולכתוב עליו פוסט . דמאט אני שונאת אותו .

אוף אני כל כך מבולבלת . מצד אחד יש את החמודים האלה שבאמת כיף לי וטוב לי איתם הכי בעולם וזה רק מחזק לי תתחושה שאני הולכת לבית ירח .. מצד שני יש אותו ותחברים המטומטמם שלו שרק מחזקים לי תתחושה שאין מצב שאני הולכת לנופי גולן .

טוב בית ירח , וזה סופי מבחינתי .

ולחשוב שכמעט כל הבלבולים האלה זה לא כאילו הרגשתי לילד הזה אי פעם משהו בחיי ואני גם לא ארגיש כי ככה וזה הכל ידידים או אקס-ידידים .

יודעים מה ? זין אני עכשיו כותבת עליו .

זבל מן זונה כלב מניאק מפגר מתלהב חש ערס מטומטם . אני שונאת אותו . אני באמת באמת שונאת אותו .

ולחשוב שהוא היה ידיד כל כך טוב שלי וככה הוא שכח ממני כאילו הייתי אוויר בשבילו , כאילו לא הייתי חשובה לו אף פעם ואני יודעת שכן היה לו אכפת ממני . וזה ככ כואב לי . וככ לא מגיע לו שום טיפת יחס ממני , בגלל זה אני מרגישה פאטתית הילד הזה יצא זבל ואני עדיין חושבת עליו . דביל .

הוא באמת היה אחד הידידים הטובים שלי . פאק כל כך לא מגיע לו שאני יתיחס אליו בכלל .. אבל אני שונאת אותו ואולי אם הוא לא היה שוכח ממני לגמרי זה היה פחות כואב .. וזה בכלל לא משנה מה אני אומרת או מרגישה לגבי זה כי הוא מטומטם והוא באמת לא יבין . אבל תמיד חשבתי שהוא כן מעריך אותי אני ככ סמכתי עליו .

זה לא שהוא סיפר אז כל הסודות שלי או משהו כזה הוא פשוט .. ממש פגע בי .

בן זונה . אני שונאת אותו .

זה ככ מתסכל שמתוך 4 ידידים ממש טובים שהיו לי (מהשכבה) נשאר רק אחד . כל אחד עזב בדרך שלו וזה עצוב כי באמת היינו ידידים טובים .

יכול להיות שאני מייחסת לידידות יותר מידי חשיבות ?

אני ילדה שלא צריכה שהכל תמיד יהיה קשור באהבה ודברים כאלה יש לי ידידים וחברות וזה כיף לי זה מעסיק אותי ועוזר לי .

אבל אני בכל זאת מרגישה כל כך פאטתית . ומבולבלת .

השכבה הזאת עושה לי רע , חצי מהדברים הטובים שהיו בה שגרמו לי לאהוב אותה פעם נעלמו , ועכשיו הכל מלא בפוזות .

וכן יש לי מישהו חדש שאני מרגישה אליו משהו אבל זה גורם לי להרגיש כל כך פאטתית .

ויש עוד דברים שאני רוצה לעשות שאני יודעת שאני לא יכולה כי עוצרים אותי כל כך הרבה דברים .

אני ככ מבולבלת .

באלי לדפוק תראש בלוקר , דמאט .

אני לא יודעת מה קורה לי .

זה ככ מתסכל המצבי רוח האלה , שאני יודעת שזה כולה מצבי רוח זה יעבור לי מקסימום תוך יומיים ובגלל זה אני מרגישה ככ פאטתית , כי אני מבינה מה יקרה .

אני מבינה מה יקרה ואני מרגישה פאטתית .

אבל יש דברים שאני ככ רוצה . אני כל כך רוצה .

ואני עוצרת את עצמי . גם כאן . כי אני בעצמי לא מבינה מה אני אומרת .. אני רוצה שמש , את השמש של העמק , היא מרפאה אותי .

אני חייבת לעשות משהו עם עצמי דמאט . אבל זה עוצר אותי הכל עוצר אותי אני לא יכולה לעשות שומדבר שאני רוצה בגלל זה לא טוב לי כמו שהיה לי טוב פעם כי ככ הרבה דברים עוצרים אותי לעשות מה שאני באמת רוצה .

ואני יודעת אני מבינה שבנופי גולן התחושה הזאת רק תתחזק , אני יודעת את זה . אני מבינה את זה . ואמא פאקינג לא מבינה את זה .

אני לא יודעת אם אני אוהבת להיות לבד . אני אוהבת להיות לבד כי אני לא צריכה להעמיד פנים שאני מישהי אחרת או להעמיד פנים שהכל טוב , אבל כשאני עושה את זה אני מתעסקת בדברים אחרים ומשאירה את המחשבות על הדברים שמציקים לי בצד וזה .. זה טוב , זה מסיח את הדעת גם אם רק לקצת זמן .

אני באמת לא יודעת מה אני רוצה מעצמי יותר .

ואני כל כך צריכה להפסיק לומר כל כך הרבה כל כך .

3 / >

אני מתגעגעת אלייך . בטירוף . אני לא מאמינה שהחזקתי מעמד בלעדייך כל כך הרבה זמן .

איך פתאום נזכרתי בך ? חלום . והכל חזר . החיוך שלך , הצחוק שלך , הדברים המפגרים שהיית אומר , העובדה שהיינו ידידים כל כך טובים ושזה היה אמיתי ,

שהיינו ביחד אני אתה נעם ודניאל וכל העולם היה יכול למות היינו נשארים ביחד .. למרות שזו לא הייתה תקופה ארוכה כל כך ..

בהתחלה .. כשעזבת .. היה לי קשה . היה לי מאוד קשה . כי הכל השתנה ואתה כבר לא הייתה שם .

אבל גם כשניסיתי לשמור על קשר ? אתה לא רצית . אתה התחמקת . ואני הרגשתי כאילו תקעת לי סכין בלב וסובבת אותו חזק .

כי אתה חשוב לי . מאוד . אבל עכשיו אני יודעת שאין שומדבר שאני יכולה לעשות שיחזיר אותך . כי כבר לא אכפת לך יותר .

אם היית פה .. הכל היה שונה . הכל היה יותר טוב . אני הייתי יותר שמחה . זה כל כך מוזר כמה השפעה הייתה לך עליי . ואתה באמת היית אחד הילדים שהקשר בנינו היה אמיתי . ועכשיו כבר בכלל אין קשר .

קמתי בבוקר אחרי חלום עלייך . חלמתי שאנחנו מדברים , בטלפון . וכל הגוף שלי רעד כששמעתי את הקול שלך . זה היה כל כך אמיתי אבל כל כך לא ..

ושמעתי את ההתרגשות שהייתה בקול שלך כשדיברנו . כבר לא היה אכפת לי משום דבר אחר , רק להיות איתך לדבר איתך , לראות אותך . כמה ילדים שהיו שם , בחלום , אמרו שאתה ממש קרוב . הלב שלי דפק , ואני לא יודעת אם זה היה רק בחלום . שאלתי אותך איפה אתה . ואז , הייתי בטוחה שראיתי אותך דרך החלון של הבית שהיה קרוב אלינו , בחלום . נכנסתי לשמה עם עוד כמה ילדים . ראיתי שם המון ילדים , כולם התרגשו ובכוונה התרוצצו בבית כדי שאני לא אוכל למצוא אותך . בסוף מצאתי אותך .. כי מישהו אמר "זה הוא !" למרות שלא היית דומה לעצמך . התקרבתי אלייך ונתתי לך חיבוק ענק . נשארנו מחובקים וכל שאר האנשים שהיו שם כבר לא היו חשובים , כי אתה היית שם . וזה הרגיש אמיתי . כשסיימנו להתחבק , הסתכלנו אחד לשני בעיניים והחזקנו ידיים . כל הגוף שלי רעד . זה היה כל כך אמיתי , אבל כל כך לא הגיוני .. כל כך התרגשתי לראות אותך .

למה זה היה רק חלום ?

ואז התעוררתי . וחשבתי עלייך . וכל כך התגעגעתי , כי הרבה זמן לא חשבתי עלייך . כי גם אתה שכחת ממני . הבנתי כמה אתה חסר לי , כמה אני צריכה אותך .

איך נתתי לך ללכת ככה ? בקושי אמרתי לך שלום .

אז עכשיו אני יושבת מול המחשב ושומעת שירים של secondhand serenade .

וחושבת עלייך .

איך נתתי לך ללכת ככה ? איך לא הבנתי כמה יהיה לי קשה למצוא עוד אחד כמוך ? שגם הוא העריך אותי ואהב אותי למרות שהוא לא אמר את זה . ואני יודעת שהייתי חשובה לך . אני לא מאמינה על עצמי .

ואני מקווה שיום אחד , תיזכר בי . ושהקשר שלנו לא יעלם לגמרי . כי אני לא רוצה לשכוח אותך .

I'll always loved you

גאד למה אני כל כך מתוסבכת ?

3 / >

הסתכלתי עליו . הוא היה כל כך יפה , כמו תמיד .

הלב שלי דפק . בחיים שלי לא הרגשתי ככה עם מישהו .

"בהפסקה אתם מדברים בטוח אל תדאגי" שמעתי את המשפט חוזר על עצמו .

הלב שלי הגביר את הקצב ..

עוד שעתיים אני מדברת איתו . מה אני עומדת לומר לו ?

הוא כבר יודע שאני אוהבת אותו . אני חושבת .

השעתיים נמשכו כמו נצח . וכל דקה שעברה התלבטתי אם אני רוצה לדבר איתו או לא . מה יקרה ..

עברו השעתיים . ופתאום מצאתי את עצמי יושבת מולו .

ישבנו אחד מול השני , שותקים .

הסתכלתי עליו .. הוא היה כל כך יפה ..

גם הוא הגניב מבטים .

ככה העברנו בערך רבע שעה .. מסתכלים אחד על השני אבל מנסים להסתיר את זה ..

הייתה איזו דקה שפשוט לא יכולתי להזיז ממנו את העיניים .. והמבט שלנו נתפס ..

ההפסקה כמעט נגמרה .. אני חייבת לומר משהו . אני לא יכולה להמשיך לשתוק .

"תגיד" אמרתי לו בקושי , והוא החזיר לי מבט ,

"גם אתה חושב עליי לפעמים ?" לא האמנתי שבאמת הצלחתי להוציא את המשפט הזה מהפה .

"כן" הוא אמר . רק 'כן' . והלב שלי הגביר את הקצב .

"הרבה כמו שאני חושבת עלייך ?" הייתי חייבת לומר את זה ? מה הוא אמור לומר עכשיו ?

"אני לא יודע כמה זה הרבה" הוא אמר . בפשטות . הלב שלי כמעט נמס .

איך כמעט שנתיים אחרי זה עדיין עושה לי דפיקות בלב ?

אולי כי הוא הילד הראשון שבאמת אהבתי ?

וזה הגיוני בכלל שכשאני נוגעת בו וכשאני לידו אני רק רוצה להישאר שם ?

אבל שומדבר טוב לא היה מזה אז , סתם כאב לב ..

וזה באמת גרם לי להתבגר ..

נזכרתי ביום הזה השבוע .. בכלל שכחתי ממנו ..

כי הוא לא הוביל לשומדבר ..

אני לא אוהבת אותו . איככ לא .

אבל זה לא איכ . זה אף פעם לא היה ולא יהיה איכ .

אני כל כך מבינה למה אהבתי אותו . הוא כל כך יפה ..

אני לא מאמינה שאני פאקינג כותבת עליו פוסט כאילו .. אני כל כך התגברתי עליו באמת ,

יוצא לי לחשוב עליו באמת לעיתים רחוקות ..

אבל איך זה שהלב שלי דופק כל כך מהר עכשיו ?

אני לא מאמינה שאני עדיין ילדה מפגרת ותמימה ופאטתית כמו שהייתי אז .

אני שונה , אני התבגרתי אני .. אני אחרת .

זו לא אותה עמית .

אבל הוא עדיין כל כך יפה .

וכל כך .. הוא . חסר אופי . נגרר . יפה .

למה אני כל כך נמשכת אליו כאילו .. אין בו , באמת שאין בו , שומדבר מיוחד .

אולי בגלל זה ?

אני לא רוצה שיהיה לי איתו משהו , אני לא אוהבת אותו .

אז למה אני מרגישה כאילו הייתי צריכה לכתוב את הפוסט הזה לפני הרבה זמן ?

אני מתביישת בעצמי . איך אני יכולה לחשוב עליו עדיין ?

אבל אני באמת לא אוהבת אותו . ובזכותו (או בגללו) אני יודעת מה זה לאהוב .

למרות שזה היה מלווה בכאב לאורך כל הדרך . כי הוא לא אהב אותי .

והוא היה ילד . ואני הייתי ילדה .

והוא כבר כל כך לא משמעותי בחיים שלי כאילו .. סתם עוד פרצוף .

אבל עכשיו זה שנה . פאק זה שנה .

כאילו , שישבנו שמה ליד המדורה ..

והוא היה כל כך יפה ..

וזו הייתה כאילו מציאות אחרת ..

כי הוא לא אהב אותי בכלל .. אבל זה היה שונה , הוא באמת לא רצה לפגוע בי .

אני חושבת שהוא לא יודע מהחיים שלו והוא סתם טיפש .

כאילו באמת , הוא לא ילד חכם .

אבל הוא כל כך יפה ..

אין לי מילים להסביר את זה .

אני לא מאמינה שאני נותנת לעצמי לחשוב עליו ככה .

אבל אני חייבת להוציא את זה .

הוא כל כך יפה .

אבל רק אני חושבת ככה .

כי תכלס בשביל כולם הוא סתם עוד פרצוף .. עוד ילד מהנגררים ..

איך הם לא רואים ?

איך זה כל כך פשוט , וכל כך מסובך ..

אני נמשכת לילד הזה ברמות מטורפות .

לא זה לא אמיתי , אני כל כך לא שם , אני כל כך עברתי אותו , כל כך התגברתי עליו , אני בכלל לא מכירה אותו כאילו .. אני לא יודעת אם יש בכלל מה להכיר אם הוא לא סתם ילד רדוד אני לא יודעת ואני לא מאמינה ששרפתי כל כך הרבה זמן בלאהוב אותו וכל כך הרבה דמעות .

אני מרגישה כל כך טיפשה .

כי זה שוב פעם "מה את עדיין תקועה עליו" ו"אוויש מגיע לך מישהו יותר טוב"

זה פאקינג לא עזר . בכלום . אז מגיע לי מישהו יותר טוב מה אתם רוצים שאני יעשה ?

הוא כל כך יפה . פאק .

ושמרתי את זה בבטן כל כך הרבה זמן .

אני לא מאמינה שאני אשכרה עושה עליו פוסט .

מה קורה לי ?

הוא בקושי חתיכה קטנה בחיים שלי עכשיו .

לפחות ככה חשבתי .

גאד הוא כל כך יפה .

3 / >