עצוב לי, באמת שעצוב לי לשמוע על כל האנשים האלו שהולכים לעולמם.
אם זה פולי, או אם זה מוסקו או אם זו שוש. כל אחד מהם היה מוביל תרבות ודעת קהל, מוכשר בתחומו.
אנשים שהיו שם מוכר בכל בית, שההכרה אליהם זכו הייתה בחסד.
לאט לאט נעלמים האנשים שהיו ממייסדי התרבות בארץ.
אני בן אדם שאוהב ומוכיר את התרבות הישראלית בין אם זו המוזיקה, התיאטרון, הקולנוע, הטלוויזיה, או הרדיו. אני חושבת שהעשייה הזאת מבורכת.
אז אני מפחדת על התרבות הכה מדהימה שיש בארץ. התרבות היא לא רק העשייה בתחומים אלו, היא גם האנשים שיוצרים אותה, לאט לאט כל ותיקי התרבות יעלמו (ועם זה אי אפשר להתווכח, זהו מהלך החיים). ונישאר רק עם רן, יהודה, נינט וכל שאר כוכבי הכלום שמתעסקים בפרויקטים חסרי משמעות.
אני לא מזלזלת, ומתנשאת על אף אחד. גם אני אוהבת לראות זבל, אפילו נהנית מזה.
אבל אני מפחדת, שיבוא יום ואני כבר לא אוכל לפתוח את הטלוויזה, ללכת לקולנוע, או לתיאטרון ולצפות במשהו מאתגר, שלא מעליב את האינטילגנטציה שלי.
אז עצוב לי עכשיו, שאנשים כאלה הולכים, ומשאירים מאחוריהם כזאת כמות של עשייה, כאשר יש להם עוד מה להראות, מה להגיד. אני אישית, עדיין לא שבעתי מהם.
ובשינוי נושא חד,
מקווה שאהבתם את העיצוב החדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
