יומן פרטי.

אתמול היה היום הכי קשה בחיים שלי. בתחילת העבודה של הבייביסיטר, היה לי אחלה, ממש נהניתי איתם. עכשיו הם התחילו להכיר את התמימות שלי ולנצל אותה. הם כל הזמן רק בוכים ובוכים ובוכים, עד שהם מקבלים מה שהם רוצים..ואז הם מבינים כבר שהבכי עוזר להם בהכל.

זה כל כך מעצבן כי אני לא מסוגלת לראות מישהו שבוכה. קשה לי.

ובכלל,דניאל התינוק הבין כבר שאני לא ממש אוהבת להחליף לו, אז כל פעם כשהוא רוצה משהו והוא לא מקבל הוא אומר "יש לי קקי" אז אני מתעלמת מזה והוא ממשיך לבכות ולעשות הצגות.

והילדה? בחיים שלי לא ראיתי צד כזה בה. היא מנצלת אותי לגמרי, היא כל פעם אומרת לי להכין לה אוכל ואז היא לא אוכלת ואז שוב היא אומרת לאמא שהיא רעבה ולא נתתי לה אוכל.

יווו ילדים זה עם פשוט מעצבן.

הם כל הזמן רוצים ממתקים ומשקרים לי שאמא כן מרשה ואבא כן מרשה,ואני כאילו הכי נחמדה אני מביאה להם דפי צביעה מהבית ,מדפיסה להם,והם רבים בלי סוף על זה ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה נורא. כאילו..כבר לא בא לי לעשות את זה. אבל אני צריכה כסף. ההורים כבר לא מוכנים לממן לי יותר את הדברים שלי ואני צריכה לדאוג לעצמי לגמרי. אז החלטתי לפרסם את עצמי בתור בייביסיטר,האמת שהמשפחה הזו הגיעה אליי לא מהמודעות שפירסמתי. אלא מהמודעה ב'יד 2'.

וברור נו מה, למה שיגיעו אליי מהמודעות בחדרה? הרי כל הזמן קורעים לי אותן.

התייאשתי. אולי מתישהו אחרי חודש ככה אני אמשיך לפרסם את עצמי בתור בייביסיטר בשעות הלילה הפעם,בסופי שבוע. זה הכי כיף!

-

בנוסף לכל הקטע עם הבייביסיטר,נראה לי שהוכחתי לעצמי שאני כבר בוגרת ועצמאית ויודעת לגלות אחריות כשצריך.

לא הלכתי אתמול לבית ספר. הסעתי את אבא שלי לקופת חולים להחליף תחבושת,הוא הרי שבר את הרגל.

הגענו לשם ובדיוק גילינו שלא לקחנו מספר דפים,הוא אמר לי לחזור הביתה ולקחת אותם לבד. ותכלס,יש לי מלווה,אסור לי!

אבל בכל זאת,נסעתי לבד לגמרי באוטו הכי כיף בארץ,וממש פחדתי. פחדתי שטעות אחת שלי ואני אעשה תאונה לא נורמלית. פחדתי מאוד. אבל נסעתי הביתה וחזרתי מהבית בשלום. ואני כלכך גאה בעצמי. בחיים לא הייתי גאה כל כך.