היום, בדרך אל בית הספר, מצאתי את עצמי משחקת 'מצא את ההבדלים' בין שני חרדים שפסעו מולי.

הצלחתי למצוא שלושה.

חשבתי לתומי כי הודעות אס.אמ.אס אשר תכולתן היא:

'Lia, I'm after you עדכני את הבלוג או שאי בתוצאות'

ו- 'אני יודע מה עשית בקיץ האחרון, ליה. תתחילי לתקתק'

היוו את רגע השיא במסע ה'תעדכני כבר', אך, למרבה הבעתה, התבדיתי כשגיליתי שהבלוג סוקר במעריב לנוער.

והם דורשים עידכון.

בבקשה! שמישהו ישנה את הכינוי העברי לעוגיות השוקולד צ'יפס.

וזה מאוד לא משנה איזה כינוי יבחר במקום; שבבי שוקולד, פירורי שוקולד, מה-אכפת-לי-מה שוקולד. העיקר שלא להגיע למצב בו רק בגיל 16 תגיע ההארה שלעוגיות בכלל לא אמור להיות טעם של תפוחי-אדמה מטוגנים.

"חילקתי את הכיתה לטורים, ובאחד הטורים היו שני עולים אתיופים. אז ילד מהטורים האחרים התלונן"

"ש...?"

"המורה! זה לא פייר שרק להם יש זרים!"

"אע! האולמרט הזה! צריך לסרס אותו!"

"במה זה יעזור? יש לו כבר ילדים"

"כן, אבל אם נסרס אותו הוא יהיה בדיכאון ולא ירצה לעשות כלום"

"אהאה" -פרצוף מודאג-

הבנתי משהו, אין שאלה נצחית יותר מהשאלה שהאדם שואל כשהוא אוכל טורטית:

"תגידו, יש בזה אלכוהול?"

את יודעת שמשהו נורא קרה כש'תעשה לי ילד' זה רק הדבר השני שעולה לך בראש כשאת רואה את מייקלואיס, והדבר הראשון הוא: "מעניין אם אפשר להביע את המרובעים שם בעזרת אלפא"

אני עמוק-עמוק בתוך המתמטיקה, כפי שניתן להבין.

עוצמת עיניים ורואה סינוסים וקוסינוסים רוקדים סלסה באורות עמומים, מזהה משוואה ומיד מתחילה להכפיל חזקות באיקסים.

אוח, היכן הם אותם ימים בהם ל'לגזור' היתה משמעות אחת שכללה הרבה דם, ננסים בוכיים וניירות קטנים מדי?

ואם כבר מתמטיקה:

"זה ממש מפחיד כל הקטע עם בני סלע הזה"

"נכון! צריך לגזור לו את הבולבול וזהו!"

"שני בולבול בחזקת שתיים..."

-חדר מחשבים-

"המורה! המורה! בת כמה את? המורה! אוף, היא לא שומעת אותי..."

"למה את רוצה לדעת בת כמה היא?"

"כי כתוב פה שאנשים מעל גיל ארבעים צריכים להפסיק לעבוד"

ולזה יקרא- טאקט. חוסר טאקט.

"יאאא! אנחנו עיר! אנחנו עיר!"

"יקירתי, אם לא אכפת לך, נתיבות עיר באופן רשמי כבר קרוב לשבע שנים"

"מה? מה הקשר? עכשיו אנחנו עיר באמת! פותחים פה ארומה!"

לפני שבועיים [?] הייתי בתל-אביב לביקור אחות ולמשחק כדורסל [תודה רבה, בפעם התשע עשרה]

במשחק, כמובן, היה כיף. מאוד. ולאחריו, התכנון היה שאפגש עם חברה-של-אחות וניסע יחד ברכבת אל הדירה שלה.

כמובן שמראשה פרחה העובדה השולית שאין רכבות אחרי 11, וכאשר היא הגיעה לבסוף, נאמר מה שנאמר והוחלט ללכת ברגל מעזריאלי. לדרום תל אביב.

וכך מצאנו את עצמנו מכתתים רגליים במשך שעתיים:

חיים, ספק עארס, ספק 'דתי לפי דעתי' אשר טעות אנוש מצערת גרמה לחברה-של-אחות לחשוב שהוא איתי

["קוראים לך מורן?" "לא" "אז איך קוראים לך?" "ליה" "את מפה?" וזה היה בדיוק הרגע בו החלטתי לנסות את כוחותיי בטלפטיה" ~דנה בואי כבר, דנה בואי כבר~]

שהתעקש לספר לנו פעם אחר פעם שהוא לא מסוגל להחזיר לאנשים שעשו לו רע -למען האמת, הוא השתמש בביטוי 'לדקור' אך בל ניתפס לזוטות- ולכן הוא מבקש מהחברים שלו לעשות את זה במקומו. והוא מוכן להדגים לנו את כל זה בזמן אמת אם אנחנו מעוניינות.

טבעונית AKA דנה-חברה-של-אחות, היוותה מעין היפוך די גמור לחיים והעבירה אותו סדנת חינוך אשר כללה, בין היתר, התעקשות לחצות אך ורק במעברי חצייה. גם אם היה מדובר בכביש שנחצה בצעדים עמומים קימעא בגלל שכבת אבק עבה המכסה אותו.

והיתה ליה, אשר ניסתה לשחזר פעם אחר פעם מה הכניסה לפה בשעות האחרונות, ותהתה בדאגה- באיזו דרך, למען השם, הצליחו להחדיר פטריות הזייה לטרופית?

אגודת 'גם נ' הוא חלק מהאטרקציה' חשה שמחובתה לציין כי- גם נ' הוא חלק מהאטרקציה. תמיד.

אפילו שנ' נשמע כמו שם של מתלוננת נוספת בפרשת קצב.

[וסטרייטיותו נתונה לפרשנות]

Ynet, עמכם הסליחה, אבל כותרת בה מצוטט ליברמן האומר: "אתם לא צריכים לפחד ממני" ולידה תמונה של ליברמן, זה פשוט הדבר הכי פחות משכנע ביקום. 

"שלום, האם תוכל לתרום מוצרי מזון כלשהם למען משפחות נזקקות?"

"הדיסק החדש של נינט יעזור לך?"

"היי! הן לא עד כדי כך נזקקות!"

וזה קרה. בחיי. 

מראה עפוץ משהו: "אוח, אני לא ישנה עם לארי יותר, חמוד-חמוד אבל הוא לא הפסיק לעשות רעש בלילה"

~הגבה של אמא מורמת אל על~

לא טוב לתת לסלולרי שלך שם אנושי. לא טוב.

"הו! תודה לאל! החליפו את השחקן של ג'יימס בונד בדניאל קרייג"

"מה בכלל ההבדל ביניהם?"

"יש לך מושג עד כמה קשה לאיית 'פירס ברס-משהו' בתשחצים?"

אם כן, שיהיה לכם המשך שבוע טוב.

מי יתן ויתפסו סוף סוף את בני, או בשמו המלא: בנימין- 'איזה מין תיאור ספציפי זה 'לבש ג'ינס וחולצה לבנה'? ' סלע.

[חה! עברתי פוסט שלם בלי לתרץ אפילו פעם אחת את היעדר העדכונים. הידד]