"אהאה..."

"אז נגיד ומשלבים במרק הזה גם פטריות... זה הופך למרק פטריות רגל?"

אח, התובנות של ימי בטלה שרביים.

אמא, ממרום שבתה, קראה אל הקטן: "תשתמש בראש שלך!"

אז הוא השתמש בראש שלו.

והתחיל לנגוח.

ריאה אחת בכל פעם.

"סליחה, מאבטח, יש לך אולי אלוורה?"

אלוורה? מי זאת?"

מתוך: "למה כדאי לשכור מאבטחים העונים לשם רומאן לטיולים שנתיים?"

לפעמים אני מקבלת את ההרגשה שאימואים הם פשוט אנשים שלקדוש-ברוך-הוא לא היה כוח לסיים ולצייר להם גם עין שנייה.

["זו בדיחה שרק מי שמצייר יבין"

"כן, לא נורא"

"וזה משאיר רק אותך ועוד שניים"

"הומור אקסקלוסיבי?"]

רק תיגבור מתמטיקה בשעות אחר הצהריים בשיתוף עם השמינית מסוגל להפיק פנינות חכמה נפלאות כל כך כמו:

"תמר, תעבירי לי את העט"

"חחחחחחחחחחחחחחחח קוראים לה קלמר!"

[אני רצינית. במשך חצי שעה לפחות השתוללנו מצחוק על הרצפה כשהמורה המסכנה בוהה בנו בבעתה.

וקלמר גדול במיוחד רוצה להרוג אותנו]

יום העצמאות חביבנו עבר בשמחים ובששות.

הופעה של היהודים ("לא אומרים עליה דברים רעים, היא בהריון. והיא גם חמודה נורא")

מוש בן ארי ("אף פעם לא חשבתי שזה כל כך מהנה לרקוד לצלילי 'בלה בובו, אה לא בובו הו אה הו' ") והראל סקעת ("שתוק")

תמונה של חלי עם בובספוג בעוד המארגנים בוהים בשתי ה... ילדות הקטנות בנות ה17 באי אמון. וכמובן- ההשמדה המסורתית של כל הפרות באזור.

והיה את אותו קטע מוזר ומטריד כאחת של:

(לא, לא האישה המטורללה שבאה, הרצתה לנו על משהו ש"הוא רק במווווח" וחתמה את הכל בהצהרה ש "אות-עברית-כלשהי על כווולם!" אלא:)

הולכים לאיטנו ברחובות נתיבות כשבאופק הרחוב אנו קולטים שני מבוגרים בן-ובת הולכים יד ביד באיטיות.

"איזה חמודים, תראי. הם יוצאים ביחד ביום העצמאות"

"כן, והם אפילו מחזיקים ידיים. יאאאא איזה מתוקים"

"היי... רק רגע אחד"

"לא, אין סיכוי..."

"סבא? סבתא? מה אתם עושים פה?"

הבעיה הקצת גדולה יותר היא העובדה שפורים-פסח-טיולשנתי-יוםעצמאות-ל"ג בעומר הספיקו לעבור עד העדכון. אבל בל נתפס לזוטות. גם לא לכאלה שאורכות שלושה ארבעה חודשים.

גלגל"צ זה נורא.

ולו רק בגלל הנטייה של השדרנים לדבר בקול מתקתק על השמש הנפלאה בחוץ, בזמן שאת מתחפרת עמוק בפוך ותוהה איך היא נזכרה פתאום בצביקה הדר.

ולמה היא מתייחסת אליו בתור נקבה? זה לא יפה.

"לא התיק הזה, התיק הגדול. יא עמה!"

~ממלמל לעצמו~ "עמה... עמה... איפה אני נמצא? עמה..."

מתוך: "למה למאבטחים העונים לשם רומאן לא כדאי לצאת לטיולים שנתיים?"

-השיר 'אלף נשיקות' מתנגן ברדיו-

סבתא, בשנינות יוצאת מן הכלל: "מי שר? רמון?"

[היי, אתם עדים פה להתקדמות!

בזמן חופשתו הלא מתוכננת של בני-סלע מיודענו, אחרי שבוע בו השם שלו הוזכר בכל מקום היא סוף סוף הואילה להחליף מילה עם אמא ולשאול- "תגידי, מי זו הצילה הזו?"]

"היי, בא תראה שיחה הזויה לחלוטין במסנג'ר"

-קורא-

"פחחחחהההההההה! איזה בנאדם מטורלל!"

"אה... לא. זו ההודעה שאני שלחתי"

"אה"

-שתיקה מביכה-

-הסלולרי שלי לא מפסיק לצלצל בזמן האחרון, וזו אשמתכם-

"תגידי, אכפת לך להשתיק את הדבר הזה אחת ולתמיד, או לפחות לשים אותו על רטט?"

"נראה לך? אם היא תשים אותו על רטט הוא עוד יברח לה מהבית"

"אבא, לאן אתה הולך?"

"לחתונה"

-מספר דקות לאחר מכן:-

"אמא, עם מי אבא מתחתן?"

אם כן, יקירי. זהו עידכון.

לא המוצלח ביותר, אבל לפחות נשברה דיאטת העדכונים הרצחנית.

בברכת 'יא-אללה! כמה קווים מפרידים. התעליתי על עצמי'