זה היה פעם, לפני שהוא הסביר לך מה אתה באמת מרגיש
היית בטוח שזה סתם מחשבות עלי, שמתרוצצות לך באמצע היום
למשמע קולי דמעה הייתה נוטפת על לחייך ואילו אתה, לך זה לא הפריע
מפני שידעת שהדמעות האלו הן לא אלא מבשרות שמחה
למראה עינייך הכחולות מסתכלות אל תוך עיניי, חודרות לתוך נשמתי
ועוד משפט אחד מההצגה יוצא מפיך
העלה פי חיוך שכמוהו כבר תקופת זמן ארוכה לא ראיתי
אבל עכשיו פתאום הכול שונה
אתה מופנם בתוך עצמך, סוגר את ליבך בין סורגים
ולא נותן לי את האפשרות לדעת כיצד לקחת את המפתח
הפחד הוא זה שמניע אותך גורם ללב שלך לשתוק ולראשך לפעול.
הלב החלק הכי חשוב בגוף, והדבר שאמרת שכל כך חשוב לך
יש מישהו שאומר, שיש שתי צורות בתוך בן אדם אחד
אחד של הילד, שזהו האינטואיציה הרגש הלב
ואחד שזהו המבוגר, שפועל לפי ראשו, זה שחושב על לעשות דברים בדרך אחת, הדרך הנראית לו הנכונה
ואתה שתמיד רצית לרוץ כמו ילד שמח בשדה הפתוח
לא נותן לילד שבך לצאת, שם אותו רחוק אי שם בעברך
אתה מתנהג כמבוגר המתנגד לרצונו האמיתי
אני מנסה להתקרב, רוצה לעזור
אבל אתה לא מקשיב, נישאר בשלך
לא פותח לי את השער של הטירה
אני דופקת בדלתך
מחכה, מצפה, מקווה שתכניס אותי פנימה
בתקווה..שזה לא יהיה מאוחר מידי
כשהאחר ישתלט על השני והילד כבר לא ירוץ חופשי
לא אוותר עד שאצליח לשבור את החומות שהקמת סביב ליבך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
