פאקינג אני

שם בצל ישבת,

החום יצר השתקפות עמומה שלך על משטח האספלט.

ולא השמש הייתה זאת שסינוורה את חושיי הפעם,

אלא את, שסתם בצל ישבת.

אין לי מושג איזה שמש ואיזה אספלט,

אבל זה נכתב כשחשבתי עלייך.

ואני חושב שזה נכון,

לא החום ולא הצל..

אני חושב שמי שאת - האופי, ברור שהיופי, ובכלל סוג המלאך שאת,

היום, אחרי "זמן,די זמן" הכרות,

היום אין ספק שאת מסנוורת אותי.

אני שמח שזכיתי ועדיין זוכה להכיר אותך.

ואני מאחל לך רק אושר..

פשוט כי אין דבר שהייתי משנה בך.

מקווה שתמיד תהני ולעולם לא תתאכזבי.

אוהב לעד,

                 אממ...אני.