מיאו.

עוברת עלי תקופה קצת מוזרה.

אני לא יודעת איפה אני בדיוק נמצאת,אנשים לא יודעת איפה אני נמצאת.

או שהם סתם שחכו ממני.

מעבירה את הימים בבית,בשיעמום.

אני רוצה חברים,כאלה שיקראו לי החוצה,לשבת,לדבר,

או סתם לפטפט על הווה,עבר ועתיד.

כאלה,שיתקשרו לפעמים כדי לשאול "מה שלומך?"[-זה נעים-]

כאלה שאני יהיה חלק בלתי נפרד מהחבורה.

כאלה,לא קיימים בנתיים.

אני רוצה חבר,אחד שיואהב ויהיה מוכן לתת לי הכל.

לוותר בישבילי על מה שרק צריך.

אחד שיהיה איתי בזמנים הקשים.

אחד שידע את העבר שלי,ויהיה איתי בכל זאת.

אחד שיעריך אותי,ויתן לי את הכבוד.

אחד שאני יהיה האחת בישבילו.

אחד שחיפש מישהי בדיוק כמוני,ואני חיפשתי בדיוק כמוהו.

אחד,שיקח לי מ-ל-א זמן למצוא,אם בכלל.

איפה אתה האחד?

ועד אז...

אני תקועה.

ועושה מלא מלא שטויות,טעויות.

ולא נראה לי שזה מוביל לאינשהו

היתאיישתי,אני לא יכולה יותר לסבול.

כמו שאמא שלי אומרת:"מה שנשבר אי-אפשר להדביק בחזרה"

וזה נשבר,אני פורשת.

אז שיהיה לכם יומעולה.

מצטערת על החפירה,לא היתם חייבים לקרוא.

ביי.