יושבים ומסתכלים על תמונות...
תמונות משנותיי הראשונות אני רואה את עצמי ילדה מתוקה תמימה מקסימה.. עיניים כחולות ענקיות שיער מתולתל בלונדיני לבן.. רזה רזה!! חשבו שאני אנורקסיתXDD הייתם מאמינים?
ואז מסתכלים על תמונות חדשות...
אחי מראה לי תמונה מסויימת ואני "איכססססס מי זאת השמנה הזאת?! תביא תביא לי את התמונה" אני מסתכלת מקרוב..
נהייתי לבנה (יותר ממה שאני טוב?!)
אני.." הא... זאת אני..."
שתקתי!!!! קמתי והלכתי!!! ואז אבא שלי בא לחדר ואומר לי.. "עמיתוש.. את לא שמנה!! באמת שלא!! ואני אוהב אותך לא משנה איך את נראת!!! וכולם אוהבים אותך לא משנה איך את נראת!!"
אני:"אז אתה כן אומר שאני שמנה!!!! ולא כולם אוהבים אותי לא משנה איך אני נראת!!!"
אבא:" מי לא אוהב אותך? תני לי בנאדם אחד! וחוץ מזה לא משנה מה הוא חושב כי הוא אידיוט!!"
אני:" אבא, (*עם דמעות בעיניים*) הבנאדם הזה זו אני!! וכן משנה מה שאני חושבת כי אני מסתכלת במראה כל יום!! ומה אני רואה?! אותייייייייי!! אתה חייב להבין שלא משנה כמה אהבה באה כאן.. אני לא מספיק אוהבת את עצמי וזה חרא!!"
אבא:" זה שאת לא אוהבת את עצמך זה באמת חרא!! אבל.. מי כן אוהב את עצמו באמת?! אפילו הדוגמניות הכי גדולות לא אוהבות את עצמן.. תראי איך הן מרעיבות את עצמן!!"
אני:" טוב אבא עזוב.. תן לי להיות לבד בבקשה.." והוא הלך!!
יום לאחר מכן.. ארוחת צהוריים, אמא קוראת לי לבוא לאכול ואני לא רוצה!!!
הערב הגיע ואני רעבה.. אני פותחת את המקרר ומסתכלת על כל האוכל.. אפילו מה שאין לו משקל ואני מסתכלת על עצמי סוגרת את המקרר והולכת..!
אתם יודעים כמה זה שמנה ועוד שמנה?? ~עמית אזולאי~ לילה טוב!
There's gotta be a heaven somewhere
Can you save me from this hell?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
