האודישן הראשון שלי
איזה התרגשות,פרפרים,בלבולים,הכל ביחד.
היום בבוקר שלחו לי סמ''ס שאני אבוא לאודישן שני בעזריאלי.
ההתרגשות התעצמה.
בצהריים נסעתי,לבדי,חבל שלא היה שם מישהו שיחזיק לי את היד,אבל עשיתי את זה לבד יופי.
רק אני לעצמי.
כשנכנסתי לחדר רשמו אותי,הביאו לי דף עם שאלות,מדבקה עם שם,והושיבו אותי ליד שולחן עם עוד כמה ילדים שאפתניים.
מילאתי את השאלון,והמתנתי לתורי.
"כל מי שנרשם לתחום האופנה לגשת אליי בבקשה" אמר האחראי והושיב אותנו לאחר מכן במקום.
הינו סבב של 10 בנות וגבר אחד.
כל אחד בתורו סיפר על עצמו ואמר איך התחום שהוא בחר בא לידי ביטוי אצלו. סיפר קצת מעבר לזה,מה השאיפות,מה התכנונים.
הייתי בין האחרונים.
"אני לא רוצה להעליב אפחד,או לפגוע במישהו חס וחלילה,אבל אני חושבת שיש לי כאן את השאיפה הכי גדולה מבין כולם".
כך התחלתי,כמה אופייני לי.
הקול שלי הצטרד פתאום,התחלתי לרעוד,כמעט בכיתי,ככה זה שאני מדברת על אופנה.
הרגישו,הרגישו בקול שהתרגשתי בטירוף-ממש לא טוב כשבאים לאודישן.
התחלתי לספר לאט לאט..שאלו,עניתי,אמרתי,שאלו.
עברתי את זה.
התשובות עוד כמה ימים.
אם אני אצליח באודישן הזה,מה טוב.
זאת יכולה להיות חוויה מדהימה שאשמח לעבור.
אני בכלל לא חושבת על הפרס,אפילו לא זוכרת אותו,אבל מה שכן אני זוכרת ואזכור זה את זה שנבחרתי מבין כמות רבה של ילדים עם אותן השאיפות,ואני עשיתי את זה,והגעתי לשלב האחרון.
זה יכול להיות פשוט נפלא.
אם לא אעבור את האודישן,לא ארגיש כה מאוכזבת
ארגיש פספוס קל,אך אמשיך כאילו כלום לא קרה..
זה לא ימנע ממני שום דבר או יזיז למשהו.
אחחח
שיהיה בהצלחה.
אני גאה בעצמי סופסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mrs.dylan