אני משתנה כל כך הרבה בזמן האחרון,אני לוקחת אוויר רק לפעמים,
אני לא חושבת על דברים שאני עושה, אני לא מתאווררת ומתנקה.
אני מרגישה מלוכלכת ומסריחה, אני עושה לעצמי פאדיחות כבר.
אני כבר כמעט לא יכולה לבכות,לא נשארו בי דמעות,ולמרות שהכל מרגיש ונראה בסדר מבחוץ,
לפעמים אני חושבת ומבינה שהרוב לא בסדר מבפנים,אני לא שלמה ואמיתית עם עצמי לפעמים.
ממתי אני הולכת עם הזרם לדברים שלא טובים לי באמת?
למה אני מעשנת? זה לא עושה לי טוב זה רק כי התחלתי בהיגררות ואני לא רוצה להפסיק,זה משחרר אותי,
זה מרגיע אותי וזה גורם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי.
אני מרגישה מניאקית,כבר לא אכפת לי מכלום אין לי רגשות חוץ מאהבה.
אני גורמת לאנשים שאני אוהבת לא לאהוב אותי..אולי לא לחברות שלי אבל אני חושבת שלכל השאר כן.
אני מאכזבת אנשים שקרובים אליי,אני מאכזבת את עצמי.
באלי לי להתנקות מהעולם רק לכמה שניות לקחת אוויר להסתדר ולחזור.
ואני כל כך מתגעגעת אלייך,כל כך לפני כמה זמן ניסיתי לא להיסכר בזה כל לילה ולבכות והנה אני כבר לא,אני מתחזקת,אני נבנת מחדש-לפחות מנסה,אני רוצה להיות אני לא שיבוט של עצמי.
אני צריכה להתחיל להתרגל לעצמי שוב.
אני צריכה חיבוק ואחד אמיתי, שיבין אותי כשאני צריכה,אני צריכה אותך אבל כל עוד אני לא אומרת לך שלום אני גם לא יכולה חיבוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: