ביום רביעי ב4 ועשרים בערך לקחתי כמות מסוימת של כדורי אדויל .
ניסיתי להתאבד
וכמו שאת מבינים לא הצלחתי זה רק כנראה אומר שעוד בערך כ5 או 10 שנים אנ יהיה נכה.
ניסיתי להתאבד בגלל שהייתה לי מריבה עםחברים ופתאום הרגשתישאפחד לא אוהב אותי.
לא חשבתי על הההורים שלי אפילו באותו רגע.
פשוט אמרתי לעצמי :"מיכל(שם בדוי) את חייבת לעשות את זה מה יעזור לך לחיות אם אפחד לא אוהב אותך עדיף כבר להיות בקבר "!
עכשיו אני מבינה שטעיתי.
אבל אני עדיין קצת חושבת לעשות את זה.
אחרי שבלעתי ישר אמרתי לאמא שלי ונסענו לצל השומ במיון.
רצו לשאוב לי תקיבה אבל בסוך לא הייתי אצל פסיכיאטר ונשארתי לאישפוז
למחרת הייתי אצל פסיכיאטרית אחרת ורצו להשאיר אותי לעוד יום אישפוז כי חשבו שאמא שלי מתעללת בי ושהיא ביקשה ממני להכחיש הכל!
אבל זה לא נכון!
בסוףאמא לשי התווכחה עם הרופא ואני חזרתי הביתה
עכשיו איני לוקחת כדורעם די שהכדורי אדויל לא יהרסו לי תקיבה
ישלחו אתי גם לפסיכיאטר ולפסכיולוגים ויתנו לי כדורי הרגעה והכל..
אני מבקשת לקרוא הכל לפני שמגיבים
(אם יגיבו כי מי אוהב אותי בכלל)
3\>
>
מיכל שם בדוי
3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
